|
אתה צופה בעבר
ויודע שמשהו מת בדרך
רוצה לצרוח ולבכות
אבל זה לא יעזור
דבר לא מעיר את המתים
וידעת שזה יבוא
חיכית שזה יבוא
כי זה תמיד בא בסוף
שהכל מת לאט לאט בסוף
והגיע הזמן להמשיך הלאה
ולא לאחוז בידיהם בייאוש
גם אם הם לא מרגישים
אתה צורח ובוכה
הם כבר עברו הלאה
ולהם זה לא כואב
וכל מה שנותר הוא לקוות
שגם לך זה לא יזיז |
|
|
שמתם לב: לא
מסננים
מנחים/קריינים
בערוץ המקומי..
איך נותנים
לאנשים עם
אותיות שורקות
להגיש תוכנית?!
(זה לא אסתטי
להריק על
האורחים שלך
באולפן, שומדבר
אישי מיכל
גזית)
זהו, גמרתי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.