ממש קל אתה
היא לא ילדה קשה
מחייכת, נחמדה, מצחיקה לפעמים
לעתים בוכה אבל רק כשמרגיש
ילדה טובה, ממש טובה כשמכירים אותה חושבים שהיא אפילו מיוחדת
אבל יש לה בעיה
מעט מוזרה,
היא כל הזמן מתאהבת
בשיחה, בחיוך, במחשבה, בהתרגשות, למרות שתמיד אומרת לעצמה: די,
הגיע הזמן לאהוב את עצמך,
היא לא מקשיבה ושוב חוזרת להתאהב במה שסביבה
כי זה קל, די נוח ומעט הדדי
היא עוברת ברחוב ומתאהבת באנשים, פשוט ככה
בלי יותר מדי סימני אזהרה, רק צריך איזה חיוך חזרה, מבט
בעיניים
ייאוש בפנים או חיוך על השפתיים
והיא כבר שלך, נכבשה בקסם של אותה יישות או חפץ, מקום או ערך
כזאת היא, מתאהבת עד הראש ולפעמים מעליו

כל יום היא קמה בבוקר וחושבת על האהובים שלה, או במילים שלנו
חברים שלה
היא חושבת עליהם הרבה, ההורים אומרים שיותר מדי
אבל לא אכפת לה, אותם היא אוהבת.
קורה שהיא מגזימה, והמון כואב לה אבל היא לא מפסיקה לאהוב
לאהוב כשהיא כועסת, לאהוב כשהיא בוכה וצועקת, לאהוב כשקשה
לאהוב כשקל, לאהוב כי בלעדי זה מה עוד אפשר?



"כי זה תמיד אהבה"
יש הקוראים לזה אמונה באדם, אפשר גם לקרוא לזה אהבה...



מוקדש לשרוני