שבועיים. היום עברו שבועיים.
מנסה להחזיק את עצמי מלהתפורר ולהעלם לגמרי.
לפני עשרה ימים החלטתי שאני לא בוכה יותר, דיי כמה אפשר לבכות
עליך?
אבל אז שלחת את ההודעה, ואני יודעת שלא התכוונת לכלום רק להיות
ידיד שלי שוב אבל גרמת לי שוב לבכות. ושוב נשברתי.
ושוב אתה לא יוצא לי מהראש.
מנסה להמשיך הלאה, כי אני יודעת שהקשר מאז חגגנו שנתים רק עשה
לנו רע, אבל שנתיים זה המון זמן לאהבה.
ועברו רק שבועיים.
אני חושבת שאני מחזיקה דיי טוב. אני עצובה רק בלילות, כי אז
אני הכי לבד.
גם הצלחתי לשמוע שירים שמזכירים לי אותך בלי להזיל דמעה.
גם שקלתי אולי לחזור לתחנה אבל זה עוד מוקדם לי מידי ונראה לי
שאני אדחה את זה לעוד תקופה.
והנה הגרון שוב מתחיל להחנק והמדעות בטח יופיעו כשאני אסיים
לכתוב את מה שהראש שלי סגר חזק חזק עד שכמעט והדחקתי שנפרדנו
לפני שבועיים ועד שכמעט הייתי נורמלית שוב.
אבל שוב חזרתי לנקודת המוצא. עם המחשבות, התהיות, המשאלות,
התמונות שרצות לי בראש כשאני מנסה להרדם בלילה.
הייתי בטוחה שאני אשבר כבר, אבל אני מתרגלת לעובדה שלאט לאט
הכל עובר בחיים. לפחות ככה אומרים כולם.
וכבר יש לי עבודה, בעצם שתיים, ולימודים, וחברים, ואחי חוזר עם
הקטנצ'יק עוד שבוע לארץ, ופילאטיס.
אז יום עובר ועוד יום עובר ואני מתקדמת עם השניות.

אני יודעת שאמרנו שנהיה ידידים, אבל למען האמת, כשרק אומרים את
השם שלך לידי עכשיו כואב לי ואני מרגישה מחנק אז אני לא יודעת
איך זה יעבוד. אולי עוד תקופה, כשאני אהיה בטוחה שעברתי הלאה
ושכבר לא יכאב לי לחשוב על הקשר שלנו בתור אהבה נכזבת אלא
אחשוב עליה כאל אהבה שהיתה והיתה מדהימה. שאני אבין ואקבל
שיכול להיות שאהבה נשארת גם כשקשר נגמר. ולמען האמת אף פעם לא
האמנתי בזה. אני מקווה שאוכל להאמין.
אני מרגישה הרבה יותר בוגרת, הרבה יותר עצמאית. אני עם תוכניות
הרבה יותר ברורות לחיים שלי ובכלל לשנה הזאת.

רציתי גם לספר לך שהייתי אצל עוד רופא וגם הוא הותיר אותי
אובדת עצות ורק אמר מה אין לי בכתף.
והעקירה היה נוראי. "ההרדמה לא הספיקה" זה משפט המחץ שלי. אבל
תודה על ההודעה, למרות מה שכתבתי בתחילה.

שמעתי שהופעת בחדשות שוב... מזל שלא ראיתי את הכתבה.. בטוח
הייתי בוכה.
אני מקווה שאתה מסתדר ומסודר כבר בדירה היפה שלך. ומקווה
שהחיים שלך חזרו למסלולם התקין.
מוזר לי לפעמים, אני עדיין אינסטנקטיבית מתה לספר לך דברים שרק
אתה תבין וכבר לוחצת על 4 בחיוג המקוצר אבל המספר שלך כבר לא
מופיע שם.

אם לא תבין למה אני כותבת את זה, אז אני עושה את זה כי יש לי
כל כך הרבה דברים לשפוך, דברים שאף אחד לא יודע. גם לא טלי.
דברים שרק אתה תבין. וכל כך חסרות לי השיחות שלנו על כלום ועל
הכל.
וזאת הדרך שלי לספר לך מה שאני מרגישה.

הלוואי שהכל היה מושלם.

תמסור בבקשה לליתי שאני מתגעגעת. ושלעולם לא אשכח אותה.

תדע שתמיד משהו יצבוט לי בלב כשאחשוב עליך.
ותדע שלעולם לא האמנתי שאהבה כמו שהייתה לנו קיימת ולא רק
באגדות.
ותדע שאני מתגעגעת הכי בעולם לחיבוק הדוב שלך. ושמאוד קשה לי
להרדם בלילה בלי הרגל...
ותדע שיהיה בסדר.
I had the time of my life and I owe it all to you

כבר לא שלך... עכשיו רק שלי.