מוקדש לו, שלא יודע

ושתדע, אני זוכרת את כל המילים,
את כל הרגשות, המחשבות והפחדים,
חלקנו יחד המון רגעים של יופי ושמחה,
אבל עכשיו אני לבד כאן ואני בוכה.

ושתדע, אני זוכרת איך רציתי לחבק,
כשכל מה שרצית היה פשוט להתרחק,
זוכרת גם את האכזבה המרירה על הלשון,
ואת כל הפרפרים בבטן שהפריעו לי לישון.

ושתדע, כשאתה מחייך אליי,
אני מרגישה יותר מדי,
וזה לא משנה לי שאתה רחוק,
רק נזכרת בך - זיכרון מריר-מתוק.

ושתדע, כל המנגינות והצלילים שלך עדיין בראשי,
אולי תחשוב שזה בנאלי, ילדותי וגם טיפשי,
קשה לי להרפות ממך, אולי אתה מבין
כי אחרי הכול ממש רציתי בך להאמין.

ושתדע, אני שם, תמיד שם, לצדך,
גם אם אתה יכול רק לחייך במבוכה,
ואני אוהבת את החיוך שלך, אתה שומע?
הלוואי שידעתי שאת כל זה אתה יודע.

ושתדע, כשאתה מחייך אליי,
אני מרגישה יותר מדי,
וזה לא משנה לי שאתה רחוק,
רק נזכרת בך - זיכרון מריר-מתוק.