[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








טורי מדיפה מפיה
שורות שורות
שבורות
על איך גילחה מעליה
כל מקום בו
היית

ואני מז-
ד(ו)הה

עם כל
מילה


ימים ארוכים כאלה
גורמים גם לי
לחשוב




נהג ה
אוטובוס הקבוע
שאל: "לא הגיע הזמן
שתקני
כרטיסיה?"

עניתי: "כן הא?"
חושבת:
לעזאזל זה יהיה
יומרני מדי
מצדי




כשהכרנו ו
נצמדת אליי
היה נדמה שאתה
מנסה לדחוק אצבעותייך
בכוח אל תוך
סדקיי
ולפעורם

(כדי לשבת כמו
קלישאה אמריקאית
של ילד
לנגד
חוות נמלים?)

אני זוכרת שחשבתי לתומי
כמה מוזר
שמישהו עדיין רוצה
לראות
פנימה


עכשיו,
אתה ממלא את כל ה
מקומות שכוחי האל
בטיט




ארבעים ותשע פעמים
הקשבתי לצליל
החיוג שלך,
מסרבת להאמין
שלחצת על
'השתק'

ארבעים ותשע שניות
אולי הסתכלת
על הצג
לצידה

אני שונאת שאין לך משיבון




שתיתי לפני שבאתי אליך שוב
כי ידעתי
שעל פי
טיב היחסים בנינו
איבדתי
את הסמכות
לכעוס

גרמתי לעצמי
לשכוח
לחפש שיערות ארוכות
מתולתלות
בלונדיניות
על הכרית שלך

(ובכל זאת
ח
זר
ת
י)





הייתי חומקת בצהריים מדירתך
במשקפי שמש, כפכפים
לבושה בשריטות
סימנים כחולים
וחיוך
אחרי שכבר הספקתי
למשוך אותך
לבוש ומאורגן לעבודה
אל תוך
המים
של המקלחת
ואיחרתי לכל מקום
כי לא נתת לי
ללכת
(כמה
סימבולי)


כעת,
פחית פתוחה מונחת
על שולחנך,
המגבת שתלויה
עוד לחה, סימני חיים
שמישהו ישן כאן
איתי
בדירה הזאת שלך.
אני יוצאת מבית
ריק
עם מברשת שיניים בתיק
וחצאי שירים
בודדים





אני שוקלת
לשנות בתעודת
הזהות את שם משפחתי ל
באריש

אני אוספת מהרגע
שדברים בנינו הפכו
סוערים
כל זיכרון מצוי
ממך

ציורים, קבלות עם ציטוטי אושר על גבם,
צילומים של רגעים שאני רוצה לזכור, ערמת
דפים מלאים עד תום
במילים
שלחשת לי באוזן

אני יודעת
שארצה
ל
מ
ח
ו
ק
אותך מזכרוני

ויודעת שגם אני
אתחרט
באמצע התהליך




מוטב לחיות לעד
לצד
חצאים מיוסרים
על לכאוב
לצד אדם שלם
שלעולם לא
יזדקק לך




אין לי אומץ
כבר חודשיים שלמים
להשאיר ב
(כביכול) טבעיות
את מברשת השיניים
אצלך

אפילו
שאני מצחצחת שיניים אצלך
גם ככה
כל בוקר




אתה כל מה שאני
רוצה
לעצמי

ובכל זאת
אין לי אומץ
לבקש

בסך הכל
אותך

(מי מייסר את מי,
אתה אותי או
אני את
עצמי?)




הייתי רוצה
לחזור להיות
האישה שלך

שנרגיש
שזה שוב
רק אנחנו
והסמים
והבישולים
והסקס
והמקלחות המצחיקות
והנשיקות הקטנות
וכנסיית השכל על הבוקר
והקעקועים של התפוצ'יפס
וההתכתבויות הדביליות כששנינו בלית ברירה נאלצים
ללכת לפרנס

הייתי רוצה שתהיה באמת
שלי

שתגיד לי שוב:
"תני לי פשוט
לחבק אותך, אלא רגעים
שנשמרים בזיכרון"

בנתיים אתה פשוט
לא זוכר

ואני
נאבדת
ומעבדת

יותר מדי




(גם עליי יום אחד תגיד
שאני שוכבת עם אנשים
או לפחות גורמת להם לחשוב
שהם יכולים לשכב איתי
כדי שאנשים
יחבבו אותי?)




ואני בכלל לא קלמנטיין
או לפחות מסוגלת
לעזוב





15-28/8/07







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כל מה שרציתי
לעשות זה שריטה
קטנה על הנצח


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/9/07 6:41
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יעלי אשת חבר הקיני

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה