האכלתי אותך ואתה לא שבע
טעם דם חרוזיי לו אתה משווע
אז אחרוט מילותיי בבשרך עד דמעות
בהנץ שעות השמש אני שוב יודעת
שאסור לי לחשוב, שאסור לי לגעת
שאסור לי לטעום עוד חיוך, או לבכות

כי לא פעם נשרפתי
נכוויתי ביין
כשהושטתי יד
בשעות בין ערביים
רק בין ערב לבוקר אליי תחזור

על מיטת מסמרים בה הייתי שוכבת
ואתה לא שאלת מה לי, למה כואבת
בנשיכת שפתותיי אז הייתי עונה

כי לא פעם...

בכל עת שתשוב
שוב אפול על החרב
בתפילה עדינה
לקצו של הערב
ואדע כי מחר שוב אליי תחזור

גם את שחור סודותיי בפניך חשפתי
רסיסים של ייאוש ותקווה שאספתי
הטחתם בפניי בחזקה וברוך
מתהום שאול התום על כתפיך טיפסתי
ואתה שוב השלכת, אני לא כעסתי
ואדע - זרועותיך סביבי שוב תכרוך

כי לא פעם...
בכל עת שתשוב...