היי...
אני נמרוד.
אני בן שבע ורבע.

אני לא יודע כל כך לכתוב עדיין אז דודה שלי עוזרת לי כי ככה
המורה אמרה. היא אמרה שהיום היא רוצה שננסה לכתוב סיפור. סיפור
על אהבה.

לא ידעתי מה לכתוב... איך אני יכול לכתוב על משהו שאני לא יודע
מהו?

אז חשבתי מה אני אוהב...

אני אוהב את האוכל של אמא שלי.
אני אוהב שאבא נותן לי לתקן אתו את האוטו, אפילו שזה רק
בכאילו.
אני אוהב שיעל אחותי נותנת לי לשבת אצלה בחדר, אפילו סתם בלי
לעשות כלום.
אני אוהב לשחק עם מוקי הכלב שלי ושהוא מקשיב לי כשאני עצוב.
אני אוהב את אחי הקטן אפילו כשהוא ממש מציק לי ומלשין על הכול
לאמא.
אני אוהב בלונים, וטרקטורים, וכדורסל, וכדורגל, ואת ההפסקות
בבית-ספר, והכי אני אוהב יומולדת.

יעל אחותי אמרה שזה מאוד יפה אבל שהיא חושבת שהמורה התכוונה
למשהו אחר, שנכתוב מה זאת אהבה של בני אדם,  כמו למשל באגדות
שהנסיך מציל את הנסיכה מהדרקון.

אז שאלתי את אבא, מה זו אהבה?
אבא אמר שאהבה זה מה שיש בינו לבין אמא.
שהם ביחד כבר הרבה זמן, ושהם התחתנו וישנים באותה מיטה, ושהם
הולידו אותנו ושאנחנו משפחה.
הוא אמר שהוא אוהב את אמא מאוד. ושהם אוהבים כמו בסרטים.
הוא אמר לי את זה במילים פשוטות שאני אבין, בגלל שאני קטן.
אבל אני חשבתי לעצמי, אבא כל ערב נוסע וחוזר מאוחר והרבה פעמים
גם נרדם על הספה ובכלל לא ישן עם אמא באותה מיטה. וגם אתמול
הוא קצת צעק עליה שהיא מפריעה לו לראות כדורגל והוא גם אמר
שנמאס לו מהבית הזה...

אז שאלתי את יעל, אחותי, מה זו אהבה?
יעל אמרה לי שאהבה זה כמו מה שיש לה ולרועי, חבר שלה.
שהם הכירו וברגע הראשון היא ישר ידעה שהיא רוצה להיות חברה
שלו.
שהם נהנים ביחד, שהם מטיילים בטבע והוא מביא לה פרחים (ואז היא
צחקה באופן מוזר ולא הבנתי למה...), היא גם אמרה שהם עושים עוד
דברים של גדולים ושבעיניה זו אהבה.
ואני חשבתי לעצמי,הרי כל הזמן היא מדברת אתו בטלפון וצועקת
עליו שהוא הולך עם חברים שלו כל ערב ואז אני שומע אותה בוכה
באמבטיה שעות ואז אני לא יכול לצחצח שיניים לפני השינה.
וגם אתמול, שהלכתי עם ליאור, חבר שלי, בפארק אני כמעט בטוח
שראיתי את רועי הולך עם איזו ילדה אחרת, ונראה לי שהם החזיקו
ידיים, אבל אני לא בטוח...

החלטתי שאני לא יודע על מה לכתוב, ושאני לא כותב כלום, ושאני
לא יודע מה זו אהבה בכלל.
אני עוד קטן, וילדים קטנים לא מבינים בדברים האלה של הגדולים.
זרקתי את הדף לפח והלכתי לפארק עם מאיה.
מאיה היא שכנה שלי והיא גם לומדת בכיתה שלי ויושבת לידי
בשולחן.

אני אוהב לשבת לידה כי היא צוחקת ממה שאני אומר למורה.
יש לה גם ריח טוב של שמפו מהשער וציורים יפים במחברת.
כשהיא מחייכת אז יש לה שתי גומות חן בקצה החיוך.
והעיניים שלה תמיד מזכירות לי את יום שבת, כשהולכים לים.

כל יום אנחנו הולכים הביתה אחרי בית-ספר בשביל דרך הגן הישן
שלנו.
היא מאוד נחמדה אליי וכיף לי אתה.

כשפגשתי את מאיה בפארק, התיישבנו על הספסל האדום.
דיברנו, צחקנו וכששאלתי אותה מה היא כתבה בסיפור על אהבה, היא
אמרה לי...

"אני לא יודעת מה לכתוב, אני לא יודעת מה זו אהבה בכלל, אני
עוד קטנה, וילדים קטנים לא מבינים בדברים האלה של הגדולים."

שמחתי שהיא חשבה כמוני, חייכתי אליה חיוך גדול, היא חייכה
בחזרה, ופתאום...
היא נתנה לי נשיקה על הלחי וברחה.