הדמויות
מר פנטלון - סוחר שמן, עשיר זה מקרוב.
אירינה - בתו.
ברמלינה - המשרתת שלה ושל פנטלון.
פרופסור ארמדינו - אקדמאי ואיש תרבות מלומד.
אנדרינו - בנו.
אנטולינו - משרתם של אנדרינו והפרופסור, חברו של קרלודינו.
אלכסנדרינו - אביר בצבא איטליה.
קרלודינו - משרתו.
ריקרדינו - אציל מציל נערות.
אורחים במשתה.
מקום ההתרחשות - ונציה, איטליה.
תמונה 1
רחוב בוונציה. נכנסים קרלודינו ואנטולינו.
קרלודינו: אנטולינו, אני פורש.
אנטולינו: פורש? ממה?
קרלודינו: אני פורש מלהיות משרת.
אנטולינו: מז'תומרת פורש?
קרלודינו: פורש, יוצא לפנסיה.
אנטולינו: [בגיחוך] הכיצד תצא לפנסיה? הרי רק אתמול התחלת
לעבוד.
קרלודינו: אל תדבק לדקויות, אנטולינו.
אנטולינו: אך לפי החוזה ביניכם, אינך יכול להתפטר יום לאחר
שנשכרת לעבודה.
קרלודינו: הפסק אנטולינו, אתה נהייה יותר ויותר דומה לאדונך,
הפרופסור. כנראה זה נכון שכל כלב דומה לבעליו.
אנטולינו: [בכעס] אתה מכנה אותי כלב?
קרלודינו: ומה אם כן?
אנטולינו: אז תטעם את טעם חרבי.
קרלודינו: אין לך חרב.
אנטולינו: [הצידה] אין מה לעשות, הממזר צודק. [מצביע אל מאחורי
קרלודינו] אבל לאדון שלך יש.
קרלודינו: [מצביע אל מאחורי אנטולינו] גם לשלך.
[מצד אחד של הבמה נכנס אנדרינו ומהצד השני שלה נכנס
אלכסנדרינו. כל משרת פונה לאחור ומתחיל לרוץ עד שכל אחד נתקל
באדונו]
אלכסנדרינו: מה אתה עושה כאן, קרלודינו?
קרלודינו: מטייל, צובר חוויות.
אלכסנדרינו: מה לך ולחוויות?
קרלודינו: אוכל להנעים אותך בחוויותיי כשיהיה לך משעמם.
אלכסנדרינו: [מסתכל עליו בחשדנות לזמן מה, ולאט לאט מתחיל
לחייך] ידעתי שתהייה משרת טוב.
קרלודינו: תודה, אדון.
[פאוזה]
אלכסנדרינו: אתה עושה עבודה מצויינת.
קרלודינו: תודה, אדון.
[פאוזה]
אלכסנדרינו: [עדיין מחייך] עוף לי מהעיניים.
קרלודינו: כן, אדון. [יוצא]
אנדרינו: אנטולינו?
אנטולינו: רק בדקתי שלא מתרוצצות שמועות אכזריות עליך ברחוב,
אדון.
אנדרינו: [עייף] אנטולינו...
אנטולינו: כן, אדון, להתראות. [יוצא]
אנדרינו: על מה רצית לדבר איתי, אלכסנדרינו?
אלכסנדרינו: שמעתי שאירינה, בתו של פנטלון, הובטחה לך, ושאתה
עומד לשאתה לאישה. הלא כן?
אנדרינו: אכן, אמת שמעת.
אלכסנדרינו: ובידי מי הובטחה לך?
אנדרינו: בידי פנטלון בכבודו ובעצמו.
אלכסנדרינו: צר לי לבשר לך כי אותו פנטלון הבטיח לי את אותה
אירינה, וכי אני עומד לשאתה לאישה.
אנדרינו: איני במצב-רוח לבדיחות.
אלכסנדרינו: אך אני במצב רוח לכלות!
אנדרינו: תיזהר שאני לא אהיה במצב רוח לקרבות...
אלכסנדרינו: אתה במצב רוח להפחדות?
אנדרינו: כן, אני במצב רוח להפחדות.
אלכסנדרינו: אתה נראה לי יותר במצב רוח לרעידות מפוחדות.
אנדרינו: עכשיו אני כבר במצב רוח לקרבות!
אלכסנדרינו: אם כך, אני במצב רוח לחרבות! [שולף חרבו]
אנדרינו: [הצידה] אך אני איני במצב רוח לפגישה עם אלוהים...
[לאלכסנדרינו] הרגע, אלכסנדרינו. בוא וניישב זאת עם פנטלון.
אלכסנדרינו: [מחזיר את חרבו לנדנו] טוב ויפה, נלך אל פנטלון.
[יוצאים]
[פאוזה. קרלודינו ואלכסנדרינו נכנסים בזהירות]
אנטולינו: הם הלכו?
קרלודינו: כן, הם הלכו.
אנטולינו: [שובב] אתה שמעת מה שהם אמרו?
קרלודינו: כן, שמעתי.
אנטולינו: מר פנטלון הכניס להם כהוגן.
קרלודינו: כן, הגיע הזמן שמישהו יכניס איזו מכה בבטן לשני
המנופחים האלה.
אנטולינו: הם כאלה מנופחים ומחשיבים את עצמם...
קרלודינו: בניגוד אלינו, שאנחנו מאוד מאוד מאוד מאוד צנועים.
אנטולינו: וודאי, וודאי. ואתה יודע מה צריכה להיות המכה הסופית
שבאמת תלמד אותם לקח?
קרלודינו: מה?
אנטולינו: שמישהו אחר יתחתן איתה!
קרלודינו: נכון! ועוד יותר טוב אם אירינה תבחר בו, ולא הוא
בה.
אנטולינו: כן, ועוד יותר טוב אם זה יהיה מישהו זר.
קרלודינו: כן, מישהו זר שהגיע לא מזמן.
אנטולינו: שהגיע רק הבוקר.
קרלודינו: גדול!
אנטולינו: ענק!
קרלודינו: אנחנו גאונים!
אנטולינו: אין כמונו!
קרלודינו: אף-אחד לא יכול עלינו!
אנטולינו: בקרב מוחות אנחנו קורעים את כולם!
קרלודינו: גם במכות!
אנטולינו: אנחנו נסיכי ונציה!
קרלודינו: מה פתאום! אנחנו מלכי איטליה!
אנטולינו: אנחנו מלכי העולם!
קולו של אלכסנדרינו מרחוק: קרלודינו!
קרלודינו: [מדדה החוצה] כן, אדון...
אנטולינו: ביי.
קרלודינו: [רק מרים קצת את היד בשביל לומר שלום, אך לא מנופף.
יוצא]
אנטולינו: לא פלא שהוא רוצה לפרוש. האדונים האלה כל הזמן
צריכים מאיתנו משהו. אתה מטייל להנאתך ברחוב, נהנה מהאוויר
הצח, בריזה קלה מלטפת את פניך, שרה באוזניך. השמש מאירה, שופכת
עליך את אורה החמים והנעים. ואז פתאום, מהדהד קול עמוק, כאילו
הוא בוקע מבטן הגיהנום: 'אנטולינו!'. האדון קורא. ואם האדון
קורא, אז הולכים. וזה לא רק כשאתה מטייל. לפעמים, מתחת לאור
הירח, אתה סועד עם איזו בחורה יפה. אתה מדברים, מנהלים שיחה,
ואתה לאט לאט טווה סביבה עוד ועוד קורים. ואז, דווקא כשאתה
חושב שהנה עוד רגע והיא שלך... 'אנטולינו!'. האדונים האלה לא
יכולים בלעדינו.
קולו של אנדרינו מרחוק: אנטולינו!
אנטולינו: רואים? [קורא בחזרה] כן, אדון? [יוצא]
תמונה 2
רחוב אחר בוונציה. נכנס קרלודינו.
קרלודינו: די, אני באמת פורש. נמאס לי, זה היה הקש ששבר את גב
הגמל. האדון קורא, אני בא, ומה הוא רוצה? שאני אגיד לו שאירינה
מגיעה לו. הוא גרר אותי חצי ונציה, בשביל שאני אגיד לו שאירינה
מגיעה לו. הבן-אדם פשוט משוגע. כל האדונים האלה משוגעים
וטיפשים. אני לא מבין איך למרות שהם כל-כך טיפשים, הם יצאו
האדונים ואנחנו המשרתים. איך זה שדווקא לאנשים המטומטמים יש את
כל הכסף? אבל לפחות עכשיו יש משהו שההגיון מבקש , ולכן זה בטוח
יקרה. אני אומר לכם, על בטוח, תוך עשרים שנה, הכל מתהפך!
האדונים יהיו משרתים, ואנחנו, אדונים! זה חייב לקרות. בגללו
כמעט ואיחרתי לפגישה שלי כאן עם ברמלינה. כן, יש לי פגישה. אני
הולך להוסיף עוד אחת לאוסף. אני כל-כך נהנה מזה. זה לא כאילו
אני באמת מתאהב בהן או משהו, אבל אני פשוט גאון בלגרום לזה
להיראות כאילו אני כן. אני מסובב אותן על האצבע הקטנה שלי.
הנה, אני שומע את הצעדים שלה. תכף תראו אותי בפעולה. תשבו
בנחת, תתרווחו, ותיהנו מההצגה.
[נכנסת ברמלינה]
קרלודינו: ומה שלומך היום, יפה שלי?
ברמלינה: טוב מאוד, שחרחר.
קרלודינו: התואילי לכבדני בארוחה משותפת?
ברמלינה: אואיל, אואיל...
קרלודינו: [הצידה] התואיל גם לשלם? [לברמלינה] אם כן, אתה
באה?
ברמלינה: אבל בקושי יש לי כסף. איך אשלם?
קרלודינו: אל תדאגי, יפה שלי, הארוחה על חשבוני.
ברמלינה: [הצידה] איזה ג'נטלמן...
קרלודינו: [משלב את ידו בשלה] נלך אם כן?
ברמלינה: נלך, נלך...
[הם מתחילים ללכת החוצה]
קרלודינו: לעזאזל! הנה האדון שלי! [עוזב מהר את ידה של ברמלינה
ובורח החוצה מהצד השני של הבמה]
[נכנסים אלכסנדרינו ואנדרינו]
אנדרינו: [לאלכסנדרינו] הנה המשרתת של פנטלון.
אלכסנדרינו: [לברמלינה] את יודעת איפה האדון שלך?
ברמלינה: לא כאן.
אלכסנדרינו: אז איפה הוא כן?
ברמלינה: [מצביעה ימינה] שם.
[אלכסנדרינו ואנדרינו יוצאים מהבמה ימינה. פאוזה. הם חוזרים]
אלכסנדרינו: לא, הוא לא שם.
ברמלינה: [מצביעה שמאלה] אז הוא בטח שם.
[אלכסנדרינו ואנדרינו יוצאים מהבמה שמאלה. פאוזה. הם חוזרים]
אלכסנדרינו: הוא גם לא שם.
ברמלינה: אז לא, אני לא יודעת איפה האדון שלי.
אלכסנדרינו: אולי הוא בבית שלו?
[פאוזה]
ברמלינה: כן! הוא בבית שלו.
אלכסנדרינו: בוא, אנדרינו, נלך לביתו של פנטלון. [יוצאים הוא
ואנדרינו]
ברמלינה: צמד בריונים... ואיפה השחרחר הזה?
[נכנס אנטולינו]
ברמלינה: איפה החבר שלך, הקרלודינו הזה?
אנטולינו: הוא חלף על פני ברחוב בריצה, מבוהל כאילו ראה רוח
רפאים. יש לך מושג מה קרה?
ברמלינה: הוא נבהל כי ראה את האדון שלו.
אנטולינו: [הצידה] האדון הזה נמצא בכל מקום. אולי הוא באמת רוח
רפאים. [לברמלינה] מדוע את מחפשת אותו?
ברמלינה: לא אגלה לך...
אנטולינו: טוב.
ברמלינה: אין לך טעם ללחוץ עלי, אני לא אגלה לך.
אנטולינו: טוב.
ברמלינה: מצטערת, אני פשוט לא יכולה לגלות לך.
אנטולינו: טוב.
ברמלינה: [צועקת] תעזוב אותי כבר! אמרתי לך שאני לא יכולה
לגלות, אז תעזוב אותי בשקט! [יוצאת]
אנטולינו: מה עקץ את זאתי? מה שזה לא היה, היה לו עוקץ גדול
במיוחד.
[נכנס ריקרדינו]
ריקרדינו: שמעתי נערה צועקת, מה פשר הדבר?
אנטולינו: זה שום דבר. ומי אתה? לא ראיתי אותך כאן אף-פעם.
ריקרדינו: רק עכשיו הגעתי לוונציה.
אנטולינו: הגעת בשביל עסקים?
ריקרדינו: [בגיחוך] עסקים? [סוף גיחוך] אני באתי בשביל למצוא
הרפתקאות, להציל גבירות ולזכות בתהילה!
אנטולינו: לזכות במה?
ריקרדינו: בתהילה!
אנטולינו: אה.
ריקרדינו: ומי אתה?
אנטולינו: אנטולינו, לשירותך. ושמך?
ריקרדינו: ריקרדינו, לשירותך.
[נכנס קרלודינו]
קרלודינו: תגיד, אנטולינו, ראית את ברמלינה? [שם לב לריקרדינו]
הו! שלום לך? אתה יודע, אתה נראה לי מוכר. [הצידה, לאנטולינו]
מי זה?
ריקרדינו: ייתכן ושמעת על אחת מהרפתקאותיי. השם ריקרדינו
בוודאי מוכר לך.
קרלודינו: בוודאי מוכר! אתה ריקרדינו? איזה כבוד זה לפגוש
אותך! [לוחץ את ידו]
אנטולינו: [הצידה, לקרלודינו] שמעת עליו פעם?
קרלודינו: [הצידה, לאנטולינו] לא.
אנטולינו: [הצידה, לקרלודינו] ככה חשבתי.
קרלודינו: [הצידה, לאנטולינו] אתה שמעת עליו?
אנטולינו: [הצידה, לקרלודינו] לא.
קרלודינו: [הצידה, לאנטולינו] ככה חשבתי.
אנטולינו: [לריקרדינו] אתה ריקרדינו המפורסם? כל וונציה מכירה
אותך!
קרלודינו: [לעצמו] חנפן.
אנטולינו: [הצידה, לקרלודינו] לך תדע, אולי הוא מחפש משרת...
קרלודינו: [הצידה, לאנטולינו] לפי דעתי הוא יותר מחפש תחנות
רוח להלחם בהן.
ריקרדינו: תסלחו לי שאני חייב ללכת, אך אני חושב שאני שומע
עלמה במצוקה! [יוצא]
קרלודינו: איזה נאד ממולא!
אנטולינו: דומה יותר לקישוא ממולא...
קרלודינו: הוא פה בשביל עסקים?
אנטולינו: [בגיחוך] עסקים? [סוף גיחוך] הוא פה בשביל למצוא
הרפתקאות, להציל גבירות ולזכות בתהילה!
קרלודינו: לזכות במה?
אנטולינו: בתהילה!
קרלודינו: אה.
אנטולינו: בא לפונדק, נשיג איזה משהו לאכול?
קרלודינו: אני לא יכול, אני צריך למצוא את ברמלינה. [יוצא]
אנטולינו: [קורא אחריו] טוב, בהצלחה! [לקהל] ברמלינה,
ברמלינה... רק ברמלינות יש לו בראש, לקרלודינו הזה. כל פעם זו
מישהי אחרת: פעם ברמלינה, פעם מנדרינה, פעם קלמנטינה... כל
שבוע הוא תופס מישהי אחרת! ומה איתי? אני אפילו עגבניות לא
מצליח להשיג, והוא חוגג עם כל פירות ההדר של וונציה. אני אומר
לכם, הקרלודינו הזה היה צריך להיות אציל רודף שמלות, לא משרת.
[יוצא]
תמונה 3
ביתו של פנטלון. נכנסים פנטלון והפרופסור.
הפרופסור: אז אני מבין שהכל מוכן לקראת החתונה?
פנטלון: [בקול גדול] מוכן ומזומן!
הפרופסור: אז הבה ונמלא ליבנו בששון הענבים!
פנטלון: [מסתכל עליו במבט מבולבל]
הפרופסור: [לוחש באוזנו של פנטלון]
פנטלון: אה! יין! למה לא אמרת קודם? אז הבה ונמלא ליבנו בששון
ענבים! אני מיד ניגש להביא לנו זוג כוסות של ששון ענבים משובח.
[יוצא]
[נכנסים אנדרינו ואלכסנדרינו]
הפרופסור: שלום לך, בני! שלום גם לך אלכסנדרינו. מה מביא אתכם
לכאן?
אנדרינו: היכן פנטלון, אבא?
הדוקוטור: הוא במטבח, מכין לנו ששון ענבים.
אנדרינו ואלכסנדרינו: [מסתכלים אחד על השני בתמיהה]
הפרופסור: [לוחש באוזנו של אנדרינו]
אנדרינו: [לוחש באוזנו של אלכסנדרינו]
אלכסנדרינו: אה, יין! אז למה לא אמרת קודם?
[נכנס פנטלון]
פנטלון: שלום לכם, רבותי. מה מביא אתכם לביתי?
אלכסנדרינו: הבת שלך.
פנטלון: [לחוץ] הבת שלי? [הצידה] אוי ואבוי...
אנדרינו: האין זה נכון כי הבטחת את בתך לי, מר פנטלון?
פנטלון: נכון, וודאי שזה נכון!
אלכסנדרינו: אך האין זה נכון שהבטחת אותה גם לי, מר פנטלון?
הפרופסור: שטויות וקשקושים! אדי היין השפיעו עליך, בחור צעיר.
אמור לו שהוא הוזה, מר פנטלון.
פנטלון: כן, הבטחתי אותה גם לך.
הפרופסור: בלשון החוק, שטויות דה קשקושים דה פטפוטי דה ביצים!
אדי היין השפיעו גם עליך, מר פנטלון. אמור להם שהם הוזים, בן.
אנדרינו: לפחות הוא מודה בפשע!
הפרופסור: זה כבר עובר כל גבול, אנשים לא יכולים לשאת קצת
ענבים מבלי לאבד את שפיותם. שמישהו יאמר להם שהם הוזים! אתם
הוזים. הנה, אמרו!
אלכסנדרינו: אם כן מי עומד לשאת את בתך לאשה, מר פנטלון?
פנטלון: לא יודע, אולי תתחלקו חצי-חצי?
אנדרינו: מה פנטלון, אני מבקש ממך להיות רציני!
[נכנסת אירינה]
פנטלון: תשאלו את הכלה לרצונה, שהיא תחליט!
אלכסנדרינו: אירינה היקרה, האם ידוע לך שאביך הבטיח אותך לי,
בנוסף לאנדרינו?
אירינה: לא, לא ידוע.
אלכסנדרינו: ובכן, עכשיו ידוע לך. דנו שלושתנו בבעיה - אני,
אביך ואנדרינו - והגענו למסקנה כי עליך להחליט למי מבינינו
תינשאי.
אירינה: לאף-אחד מכם.
אנדרינו: מה הכוונה?
אירינה: מצאתי לעצמי חתן אחר.
פנטלון: מה? על מה את מדברת?
אירינה: בשביל זה נכנסתי לחדר הזה מלכתחילה, רציתי לספר לך.
פגשתי אותו היום בזמן שסעדתי במסעדה עם ידידותי.
אלכסנדרינו: פגשת אותו רק היום?
אירינה: כן.
אנדרינו: וכבר החלטת להתחתן איתו?
אירינה: כן.
כולם חוץ מאירינה: [מחליפים מבטים] אנחנו רוצים לראות את החתן
הזה!
אירינה: בסדר גמור. [קוראת החוצה] הכניסו את החתן שלי!
[נכנס ריקרדינו]
ריקרדינו: שלום לכם רבותי! שמי הוא ריקרדינו, בוודאי שמעתם
עלי. [ניגש אל אירינה והיא משלבת את זרועה בזרועו]
כולם חוץ מהזוג המאושר: [מחליפים מבטים] לא, לא שמענו.
פנטלון: מאיפה אתה?
אנדרינו: מה אתה עושה פה?
הפרופסור: מה גילך?
אלכסנדרינו: מה הסוד שלך?
אנדרינו: [תוקע מרפק בצלעותיו של אלכסנדרינו]
אלכסנדרינו: כלומר... אה... לא, ברצינות, איך אתה מצליח?
אנדרינו: [כנ"ל]
אלכסנדרינו: [מרצין] כמה זמן עבר מאז שהגעת לכאן?
אנדרינו: [מרוצה, נתקל עם מבטו בריקרדינו, מרצין]
ריקרדינו: [מתאושש מההתקפה. לפנטלון] אני מפירנצה. [לאנדרינו]
אני פה בשביל למצוא הרפתקאות, להציל גבירות ולזכות בתהילה!
כולם חוץ מהזוג המאושר: לזכות במה?
ריקרדינו: בתהילה!
כולם חוץ מהזוג המאושר: אה.
ריקרדינו: [מביט במבט מרוצה אל אירינה]
אירינה: [כועסת, תוקעת מרפק בצלעותיו]
ריקרדינו: [מוחק את החיוך מעל פניו] ובשביל להתחתן. [לפרופסור]
אני בן עשרים. [לאלכסנדרינו] הגעתי הבוקר.
כולם חוץ מהזוג המאושר: [מסננים קללות]
אירינה: עכשיו, אם תסלחו לנו, אנחנו יוצאים לטייל יחדיו.
[לפנטלון] תיידע את הכומר על החלפת החתן, בסדר, אבא?
פנטלון: [מהנהן בקושי, פעור פה]
אירינה: תודה. להתראות! [יוצאים היא וריקרדינו]
כולם: [מחליפים מבטים. מהנהנים]
פנטלון: [יוצא]
[פאוזה]
פנטלון: [חוזר ובידו ארבעה ספלים. מחלק לכל אחד ספל]
כולם: [מרימים את הספלים] לחיים! [שותים בלגימה אחת. יוצאים,
נדים בראשם]
תמונה 4
רחוב בונציה. נכנס קרלודינו.
קרלודינו: אין מה להגיד, עם נשים אני גאון! איך שהיא התאהבה
בי... אין כמוני. אבל עכשיו איך אני יוצא מזה? היא בטח חושבת
שאני התאהבתי בה, ושאני לא עושה את זה בשביל הכיף. ואז היא
תרצה ללכת לאכול יחד עוד פעם. ואז עוד פעם. ובסוף היא עוד תרצה
להתחתן! אוי ואבוי, לאיזו צרה נקלעתי... אוי קרלודינו, הפעם
אתה בבוץ עמוק. בוץ עמוק וטובעני, ואתה שוקע לאט לאט... ארוחה
אחת ונעלמים לך הקרסוליים. ארוחה שניה ואבוי, אין ברכיים. טיול
משותף והנה הלכו המותניים. שליחת מכתבים ואתה שקוע עד הצוואר.
חתונה והופ! כולך בפנים, חסר-אונים. אני חייב לצאת מזה
איכשהו.
[נכנס אלכסנדרינו]
אלכסנדרינו: הו, קרלודינו, הנה אתה. בוא הנה, יש לי שאלה אליך.
קרלודינו: כן, אדון?
אלכסנדרינו: שמעת פעם על מישהו בשם ריקרדינו?
קרלודינו: הקישוא הממולא הגיע גם אליך, אה?
אלכסנדרינו: איזה קישוא ממולא? על מה אתה מדבר?
קרלודינו: כן, אני מכיר אותו. פגשתי אותו לפני כמה שעות
ברחוב.
אלכסנדרינו: ואתה יודע עוד משהו עליו?
קרלודינו: כן, הוא לא פה בשביל עסקים, אלא בשביל לזכות ב...
אלכסנדרינו: תהילה, תהילה, אני יודע... עוד משהו?
קרלודינו: שהוא עומד להתחתן עם אשתך.
אלכסנדרינו: מאיפה אתה יודע את זה?
קרלודינו: בחייך, אדון. כל ונציה יודעת את זה. ולמען האמת,
נוצרות עליך בדיחות ברחובות.
אלכסנדרינו: בדיחות, עלי?
קרלודינו: כן, עליך, עליך...
אלכסנדרינו: בפירוש, בדיחות עלי?
קרלודינו: זה תלוי... שינית שם לאחרונה?
אלכסנדרינו: לא, לא שיניתי.
קרלודינו: אז כן, בפירוש עליך.
אלכסנדרינו: אתה יכול ללכת קרלודינו.
קרלודינו: כן, אדון. [יוצא]
אלכסנדרינו: זה כבר עובר כל גבול! הריקרדינו הזה נמאס עלי.
הבן-אדם בא לזכות בתהילה, ובמי הוא זוכה? באשתי! הוא אפילו לא
נותן לי להגיב וכבר הוא מפיץ עלי בדיחות ברחובות. רק הבוקר הוא
הגיע לעיר וכבר הוא חושב שהוא בן-בית שמכיר את כולם ויכול
להפיץ עלי בדיחות. גם האישה הלכה, וגם הכבוד! אני הולך לסדר את
זה ולהחזיר את שניהם בעוד שאני גוזל את שניהם ממר קישוא ממולא.
ארבע ציפורים במכה אחת!
[נכנס אנדרינו]
אלכסנדרינו: אתה בא איתי, אנדרינו?
אנדרינו: בא לאן?
אלכסנדרינו: לסדר את העניינים עם הריקרדינו הזה.
אנדרינו: איזה ריקרדינו?
אלכסנדרינו: ריקרדינו, שלקח מאיתנו את אירינה...
אנדרינו: אה, קישוא ממולא! בטח שאני בא.
[נכנס פנטלון]
אלכסנדרינו: מר פנטלון, אתה בא איתנו?
פנטלון: בא לאן?
אנדרינו: לסדר את העניינים עם קישוא ממולא.
פנטלון: ברור שאני בא!
[נכנס הפרופסור]
פנטלון: את בא איתנו, פרופסור?
הפרופסור: בא לאן?
אלכסנדרינו: לסדר את העניינים עם קישוא ממולא.
הפרופסור: עם קישוא ממולא? אתם הולכים לשוק?
פנטלון: [לוחש באוזנו של הפרופסור]
הפרופסור: אה, עם ריקרדינו? למה לא אמרתם קודם? וודאי דה וודאי
שאני בא!
[מתחילים לצעוד החוצה]
אנדרינו: אבא שלי חייב לבוא?
פנטלון ואלכסנדרינו: [תוקעים מרפקים באנדרינו]
כולם: [יוצאים]
- סוף מערכה ראשונה - |
