תמונה 1
רחוב בונציה. נכנס אנטולינו.
אנטולינו: אני לא מאמין... אני פשוט לא מאמין. זה היה בצחוק.
זה אפילו לא היה ברצינות. אף-אחד מאיתנו לא חשב שזה יכול באמת
לקרות. אבל זה קרה. קרלודינו ואני חזינו בדיוק מרבי את העתיד.
מה אמרנו שיקרה? אמרנו שאירינה תתחתן עם מישהו אחר. קרה? קרה.
אמרנו שהיא תבחר בו ולא הוא בה. קרה? קרה. אמרנו שהוא יהיה
מישהו זר. קרה? קרה. אמרנו שהוא יהיה מישהו זר שהגיע לא מזמן.
קרה? קרה. אמרנו שהוא יהיה מישהו זר שהגיע רק הבוקר. קרה? קרה!
אני לא מאמין... אני פשוט לא מאמין.
[נכנס קרלודינו]
אנטולינו: קרלודינו, נכון שזה מדהים?
קרלודינו: מה, הסתפרת או משהו?
אנטולינו: לא, מה שקרה.
קרלודינו: מה קרה? השגת לעצמך בחורה?
אנטולינו: מה שקרה עם אירינה.
קרלודינו: אירינה היא הבחורה שלך?
אנטולינו: לא, לא, החתונה של אירינה.
קרלודינו: אתה ואירינה מתחתנים? אבל היא הייתה אמורה להתחתן עם
קישוא ממולא.
אנטולינו: בדיוק, היא מתחתנת עם קישוא ממולא!
קרלודינו: אז מה, אתה מתעסק עם בחורות נשואות? שובב.
אנטולינו: אני ואירינה לא ביחד! אבל היא מתחתנת עם ריקרדינו.
קרלודינו: ואני כבר חשבתי שסוף-סוף יש לך בחורה...
אנטולינו: אתה לא קולט? היא מתחתנת עם ריקרדינו!
קרלודינו: נו, אז? ספר לי משהו שאני לא יודע.
אנטולינו: ריקרדינו - מישהו אחר שאירינה מתחתנת איתו, מישהו
שאירינה בחרה בו ולא ההיפך, מישהו זר, מישהו זר שהגיע לא מזמן,
מישהו זר שהגיע רק הבוקר!
קרלודינו: אלוהים אדירים! איך לא שמתי לב לזה קודם? אנטולינו,
אנחנו יכולים לחזות את העתיד.
אנטולינו: אני יודע, אני יודע.
קרלודינו: אנחנו יכולים לחזות את העתיד. אנחנו יכולים לחזות את
העתיד. אני לא מאמין... אני פשוט לא מאמין.
אנטולינו: גם אני לא, גם אני לא.
קרלודינו: בוא נחזה עוד משהו!
אנטולינו: לא, אני לא יודע...
קרלודינו: מה קרה לך? אנחנו יכולים לחזות את העתיד, אתה לא
קולט?
אנטולינו: קולט, קולט...
קרלודינו: אז אתה לא רוצה לנצל את זה?
אנטולינו: רוצה, רוצה...
קרלודינו: אז תחזה את העתיד.
אנטולינו: חוזה, חוזה... רגע, למה אני?
קרלודינו: כי אתה התחלת עם כל זה.
אנטולינו: אבל את זה שרצית לחזות עוד משהו.
קרלודינו: אבל אם רק אני אעשה את זה, זה לא יעבוד.
אנטולינו: למה לא?
קרלודינו: כי זה דורש עבודת צוות.
אנטולינו: אז גם אני לא יכול לעשות את זה לבד.
קרלודינו: אתה יכול.
אנטולינו: למה אני יכול?
קרלודינו: כי אתה מדבר כל-כך הרבה שאתה צוות בפני עצמך. קדימה
תחזה!
אנטולינו: לא רוצה! או אתה, או ביחד, או בכלל לא!
קרלודינו: טוב, אני אעשה את זה.
אנטולינו: אז קדימה.
קרלודינו: אני חוזה שהאדון שלי הולך לקרוא לי עוד מעט, לכן
מוטב שאני אלך כבר עכשיו. [מתחיל ללכת החוצה]
אנטולינו: אני חוזה שגם האדון שלי יקרא לי עוד מעט. [מתחיל
ללכת החוצה]
קולו של אלכסנדרינו מרחוק: קרלודינו!
קרלודינו ואנטולינו: [קופאים במקום באימה]
קולו של אנדרינו מרחוק: אנטולינו!
אנטולינו וקרלודינו: [מסתכלים אחד על השני באימה] כן, אדון?
[יוצאים, כל אחד מצד אחר]
תמונה 2
רחוב אחר בונציה. נכנסת ברמלינה.
ברמלינה: אין מה להגיד, עם גברים, אין כמוני! איך שעבדתי על
הקרלודינו הזה. אני מסובבת אותו על האצבע הקטנה שלי. הוא פשוט
נמרח עלי כמו חמאה על לחם. נדבק אלי כמו עש לאור. אני גדולה.
אתם תראו, הוא עוד ירצה להתחתן איתי. אוי ואבוי, הוא באמת ירצה
להתחתן איתי. ברמלינה, ברמלינה, הפעם הרחקת יותר מדי עם
התעלולים שלך. מה תעשי עכשיו, אה? חבל עליך, למה לקלקל את
החיים המושלמים שלך עם נישואין? אני שומעת צעדים, זה בטח הוא.
אני חייבת לברוח מכאן. [בורחת החוצה]
[נכנסים אלכסנדרינו, אנדרינו, פנטלון והפרופסור]
אלכסנדרינו: נו, איפה הם?
אנדרינו: הם חייבים להיות איפשהו ברחוב הזה. זה הרחוב הכי טוב
לטיול.
פנטלון: יש לכם את החרבות שלכם, בחורים?
הפרופסור: איזה חרבות? על מה אתה מדבר?
פנטלון: חרבות בשביל לסדר את העניינים עם הריקרדינו הזה.
הפרופסור: מר פנטלון, אני מבקש ממך לסדר את העניין הזה בדרכי
שלום.
פנטלון: בדרכי שלום? האיש הזה לקח בעלות על הבת שלי! תחשוב על
זה, אדוני הפרופסור, בלעדיו אירינה הייתה מתחתנת עם הבן שלך.
אנלכסנדרינו: היי!
פנטלון: [הצידה, לאלכסנדרינו] סתום ת'פה! [חזרה לפרופסור]
תחשוב על זה, אני יודע שאתה בן-אדם מלומד ואתה יכול לחשוב
מצויין. בלי הקישוא הזה היינו עכשיו עומדים בחתונה של הבן
שלך.
הפרופסור: כסח לו את הצורה!
הנפטלון: הו! על זה אני מדבר! זה הפרופסור שאני מכיר, זה
הפרופסור שאני רוצה שהבת שלי תתחתן עם הבן שלו.
אלכסנדרינו: זה כבר עובר כל גבול!
פנטלון: [משלח מבט מאיים באלכסנדרינו]
אלכסנדרינו: המשיכו, נא.
אנדרינו: שקט, אני שומע אותם מגיעים.
[נכנסים אירינה וריקרדינו בזרועות משולבות]
ריקרדינו: שלום לכם, רבותי.
אלכסנדרינו: שלום גם לך, קישוא ממולא.
אירינה: [בכעס] אלכסנדרינו!
ריקרדינו: איך קראת לי?
אנדרינו: הוא קרא לך 'קישוא ממולא'.
אירינה: [בכעס] אנדרינו!
ריקרדינו: שלא תעזו לקרוא לי ככה!
אירינה: ריקרידינו, אנא תירגע.
פנטלון: זה מה שאתה, קישוא ממולא.
אירינה: [בכעס] אבא!
הפרופסור: אתה לא רוצה שנשקר לך, נכון, קישוא ממולא?
אירינה: [בכעס] פרופסור!
אלכסנדרינו: ותר עליה ולא נפגע בך.
ריקרדינו: [מעוניין] באמת?
אירינה: [זועמת, תוקעת מרפק בצלעותיו]
ריקרדינו: לא אוותר עליה לעולם! [שולף חרבו]
אלכסנדרינו ואנדרינו: [שולפים חרבות]
אירינה: תפסיקו, תפסיקו! אל תפגעו אחד בשני.
אלכסנדרינו, אנדרינו וריקרדינו: [מתחילים להלחם]
אירינה: די, תפסיקו! תניחו את החרבות!
אלכסנדרינו, אנדרינו וריקרדינו: [ממשיכים להלחם]
[נכנסים קרלודינו ואנטולינו]
קרלודינו: וואו! מה קורה כאן?
אנטולינו: נראה לי שלאדונים שלנו סוף-סוף נמאס ממר קישוא
ממולא.
קרלודינו: הגיע הזמן, באמת. [קורא בקול] קדימה אדון! כסח
אותו!
[נכנסת ברמלינה]
אירינה: [צורחת] תפסיקו כבר!
אלכסנדרינו, אנדרינו, וריקרדינו: [מפסיקים להלחם]
פנטלון והפרופסור: [מאוכזבים]
קרלודינו: אוף, הרסה את כל הכיף.
ברמלינה: אני לא מאמינה שאתה תומך במעשי אלימות שכאלה! לא רוצה
לראות אותך יותר אף-פעם! [יוצאת]
קרלודינו: [לעצמו] נו, באמת! [קורא אחריה] ברמלינה! [יוצא]
אירינה: אתם שלושתכם חבורת מטומטמים! אני לא רוצה להתחתן עם
אף-אחד מכם! [יוצאת]
אלכסנדרינו, אנדרינו וריקרדינו: [מחליפים מבטים מבולבלים.
קוראים אחריה] אירינה! [יוצאים]
אנטולינו: [מרים ידיו כנכנע. יוצא]
פנטלון: אלוהים אדירים! [יוצא]
הפרופסור: בלשון החוק, פטפוטי דה ביצים! [שם לב שהוא לבד] חכה
לי, מר פנטלון! [יוצא]
תמונה 3
רחוב אחר בונציה. נכנסים ברמלינה וקרלודינו.
קרלודינו: אנא, רק תקשיבי לי! [הצידה] זה כזה כיף!
ברמלינה: לא רוצה לדבר איתך יותר! [הצידה] אני נהנית מכל רגע.
קרלודינו: ברמלינה, אני מתנצל. [הצידה] תכף תראו איך היא חוזרת
להימרח עלי.
ברמלינה: לא אכפת לי! [הצידה] תכף תראו איך אני גורמת לו
להתחנן.
קרלודינו: אני אעשה הכל כדי שתסלחי לי, רק תגידי לי מה לעשות!
[הצידה] עכשיו היא פשוט תסלח לי.
ברמלינה: תרד על הברכיים! [הצידה] תראו איך הוא באמת יעשה את
זה.
קרלודינו: [מאבד בטחון. מבוהל] מה אמרת?
ברמלינה: [מאבדת בטחון] אמרתי, תרד על הברכיים!
קרלודינו: [הצידה] יש גבול לכל תעלול. [לברמלינה] לא.
ברמלינה: מז'תומרת לא?
קרלודינו: לא זה לא!
ברמלינה: אתה לא רוצה שאני אסלח לך?
קרלודינו: האמת היא שלא, אני בכלל לא אוהב אותך!
ברמלינה: אה, באמת? אז תדע לך שגם אני לא!
קרלודינו: תדעי לך, שאני סובבתי אותך על האצבע הקטנה שלי!
ברמלינה: אתה סובבת אותי על האצבע הקטנה שלך?
קרלודינו: כן, אני סובבתי אותך על האצבע הקטנה שלי.
ברמלינה: תדע לך, שאני סובבתי אותך על האצבע הקטנה שלי!
קרלודינו: מה פתאום!
ברמלינה: בטח שכן!
קרלודינו: אני סובבתי אותך!
ברמלינה: מה פתאום! אני סובבתי אותך!
קרלודינו: באמת?
ברמלינה: כן. ואתה באמת?
קרלודינו: כן. אז אני מניח שזהו, ככה זה נגמר.
ברמלינה: אני מניחה שכן.
קרלודינו: חבל, זה יכל להתפתח למשהו יותר שמח מפרידה מביכה.
ברמלינה: זה לא חייב להיגמר.
קרלודינו: למה את מכוונת?
ברמלינה: במקום לסגת מהכל, אפשר לעלות שלב.
קרלודינו: מה, להתחתן?
ברמלינה: משהו כזה.
קרלודינו: מה, את רוצה להתחתן?
ברמלינה: למה לא?
קרלודינו: [אדיש] טוב, בואי נתחתן.
ברמלינה: [אדישה] בוא.
שניהם: [משלבים זרועות. פונים לצאת]
[נכנס אנטולינו]
קרלודינו: לכי, אני תכף בא. [חוזר לפנים הבמה]
אירינה: [יוצאת]
קרלודינו: נחש מה עומד לקרות, אנטולינו...
אנטולינו: לא יודע, מה?
קרלודינו: אני מתחתן.
אנטולינו: אתה? מתחתן?
קרלודינו: כן, אני מתחתן.
אנטולינו: עם מי?
קרלודינו: עם ברמלינה.
אנטולינו: עם ברמלינה?!
קרלודינו: למה, משהו לא בסדר עם זה?
אנטולינו: [נרגע] לא, הכל בסדר. מזל טוב.
קרלודינו: תודה. אני צריך ללכת לעשות את הסידורים של החתונה.
אנטולינו: כן, כן... להתראות.
קרלודינו: [יוצא]
אנטולינו: [מתעצבן] כמה מעצבן! לא רק שהוא מחזר אחרי כל פירות
ההדר של ונציה, אלא הוא גם החליט להתחתן עם אחת מהם! כמה
מעצבן! אני, הלוואי ויכולתי להשיג איזשהי אישה. רק תביאו לי
משהו, לא אכפת לי, אשכולית, עגבניה או פומלה. רק תביאו מישהי
ואני מתחתן איתה מיד!
תמונה 4
ביתו של פנטלון. נכנסת אירינה ואחריה אלכסנדרינו, אנדרינו,
ריקרדינו, פנטלון והפרופסור.
אלכסנדרינו: בבקשה ממך, אירינה. רק תבחרי מישהו מאיתנו.
אנדרינו: כן, לא משנה מי.
ריקרדינו: בבקשה ממך, אירינה יקרה, תגאלי אותנו מיסורינו.
הפרופסור: אנא ממך, בחרי בבני.
פנטלון: תבחרי כבר במישהו ובואי נגמור עם זה!
אירינה: אני אבחר במי שאני רוצה, וזה בטח לא יהיה אחד מכם.
אלכסנדרינו: אנא, סלחי לנו.
אנדרינו: התנהגנו כמו מטומטמים.
ריקרדינו: התנהגנו כמו ילדים קטנים.
פרופסור: אנא, אירינה יקרה, סלחי לבני.
כולם: [מסתכלים על פנטלון]
פנטלון: מה אתם מסתכלים עלי? אני לא רוצה להתחתן איתה.
אירינה: לא אסלח לכם לעולם.
אלכסנדרינו: את לא חייבת לסלוח לנו. פשוט תתחתני איתנו.
כולם חוץ מאירינה: [מהנהנים לאות הסכמה]
אירינה: לא אתחתן איתכם!
פנטלון: אז תתחתני עם מישהו אחר, מה זה משנה?
אירינה: כן, אני אתחתן עם מישהו אחר.
פנטלון: [הצידה] הו! לפחות זה.
אנדרינו: עם מי?
ריקרדינו: כן, לפחות תגידי לנו עם מי.
הפרופסור: אולי בכל-זאת עם בני?
פנטלון: הו, סתום כבר!
אלכסנדרינו: תגידי לנו עם מי את מכוונת להתחתן, אירינה, אנא
ממך.
אירינה: לא, לא אגיד.
פנטלון: [לעצמו] נו, באמת!
אלכסנדרינו: בבקשה, תגידי.
אנדרינו: אני מתחנן בפניך, בבקשה תגלי לנו!
ריקרדינו: אני מצטרף לתחנוניו, אנא פתחי פיך ואמרי לנו מיהו בר
המזל.
פנטלון: [הצידה] אני אזרז קצת את העניינים. [לאירינה] עם את לא
אומרת תכף ומיד עם מי את מתחתנת אני מנשל אותך מהירושה.
אירינה: טוב, בסדר. אני עומדת להתחתן עם...
[נכנס אנטולינו]
אירינה: אנטולינו!
אנטולינו: מה איתי?
אירינה: אתה עומד להתחתן איתי.
אנטולינו: לא, אני לא!
פנטלון: כן, אתה כן!
אנטולינו: אדוני, אני לא מתכוון להתחתן עם הבת שלך, אני לא
אוהב אותה.
פנטלון: אל תדאג, גם היא לא אוהבת אותך.
אנטולינו: אז למה היא רוצה להתחתן איתי?
פנטלון: אני שואל את עצמי אותה שאלה.
אנדרינו: איתו? עם המשרת שלי?
אירינה: כן, איתו.
אנדרינו: מה לך ולו?
אירינה: אני אוהבת אותו. [באה לשלב את זרועה בזרועו של
אנטולינו]
אנטולינו: [מרחיק אותה ממנו] הו, לא את לא!
אירינה: כן, אני כן. וגם אתה אוהב אותי.
הפרופסור: לא, הוא לא. אבל הבן שלי אוהב אותך.
פנטלון: תתגבר על זה, פרופסור, היא לא הולכת להתחתן עם הבן
שלך.
אירינה: נכון, אני הולכת להתחתן עם אנטולינו.
אנטולינו: לא, את לא!
פנטלון: כן, היא כן! בוא, צריך לקחת אותך לחייט בשביל לסדר לך
חליפה.
אנטולינו: לא, לא, לא! אני לא הולך להתחתן איתה! מצטער, גברת
אירינה, אך אני לא יכול להתחתן איתך. להתראות. [יוצא]
אירינה: [קוראת אחריו] אנטולינו, חכה לי! [יוצאת]
ריקרדינו: תן לי להבין, מר פנטלון. הבת שלך עומדת להתחתן עם
משרת.
פנטלון: כן.
ריקרדינו: ואין לך בעיה עם זה?
פנטלון: לא.
ריקרדינו: ואתה אלכסנדרינו, לך יש בעיה עם זה, נכון?
אלכסנדרינו: שתתחתן עם מי שהיא רוצה...
ריקרדינו: אנדרינו, לך בטוח יש בעיה עם זה שאהובתך מתחתנת עם
משרת.
אנדרינו: נמאס לי ממנה, אני פשוט אבוא לחתונה.
ריקרדינו: פרופסור, וודאי דה וודאי שלך יש בעיה עם זה.
הפרופסור: אני נכנעתי, שהנערה תעשה מה שהיא רוצה.
ריקרדינו: אז לאף-אחד אין בעיה עם זה שאירינה, נערת אצולה
יפהפייה ואינטליגנטית, תבזבז את חייה בלהתחתן עם משרת?
כולם חוץ מריקרדינו: [נדים בראשם לשלילה]
ריקרדינו: חבורת משוגעים, כולכם. אני הולך לעיר אחרת. [יוצא]
אלכסנדרינו: ברוך שפטרנו!
אנדרינו: הללויה!
פנטלון: אמן!
כולם: [מסתכלים על הפרופסור]
הפרופסור: מה? הוא דווקא נראה בחור נחמד...
כולם חוץ מהפרופסור: [נדים בראשם. יוצאים]
הפרופסור: מה? מה קרה? טוב, חכו לי! [יוצא אחריהם]
תמונה 5
רחוב בונציה. נכנס אנטולינו.
אנטולינו: אלוהים אדירים... איזה סיוט. ביקשתי מישהי, בסדר,
אבל אירינה? אי-אפשר היה לתת לי משהו יותר טוב? אני לא אוהב
אותה, היא לא אוהבת אותי, לפחות ככה אבא שלה אומר. ומר פנטלון,
גם כן, למה הוא רוצה שאני אתחתן איתה? בפעם האחרונה ששמעתי,
אצילים וסוחרים עשירים לא ממש רצו שהבנות שלהם יתחתנו עם
משרתים. אבל דווקא כשהם יורדים מהצביעות האין-סופית שלהם,
ומחליטים לחתן את אחת הבנות שלהם עם משרת, זה חייב להיות איתי!
לא יכלו להפוך לבני-אדם על חשבון מישהו אחר? למה זה חייב להיות
אני? אני לא אתן להם לעשות לי את זה. בזאת נשבעתי שאני,
אנטולינו, לא אתחתן עם אירינה.
[נכנס קרלודינו]
אנטולינו: קרלודינו, נחש מה?
קרלודינו: מה?
אנטולינו: אירינה רוצה להתחתן איתי.
קרלודינו: באמת? מזל-טוב!
אנטולינו: זה לא מזל טוב בכלל!
קרלודינו: למה אתה מתכוון?
אנטולינו: אני מתכוון שאני לא רוצה להתחתן איתה.
קרלודינו: תגיד לי, החלקת על איזו קליפת בננה וקיבלת מכה חזקה
בראש?
אנטולינו: לא, אני פשוט לא אוהב אותה.
קרלודינו: אתה לא אוהב אותה?
אנטולינו: לא, זאת הבעיה.
קרלודינו: ממתי זה מהווה בעיה?
אנטולינו: על מה אתה מדבר?
קרלודינו: אתה לא צריך לאהוב אותה.
אנטולינו: אז מה אני כן צריך?
קרלודינו: להתחתן איתה!
אנטולינו: אני לא יכול להתחתן עם מישהי שאני לא אוהב!
קרלודינו: בטח שאתה יכול! מה, אתה חושב שהיא אוהבת אותך?
אנטולינו: מר פנטלון אומר שלא.
קרלודינו: ברור שלא! והיא בכל-זאת מתחתנת איתך.
אנטולינו: אז מה, זאת בעיה שלה, לא שלי.
קרלודינו: כן, אבל עם היא יכולה, אז גם אתה יכול.
אנטולינו: מה אתה חושב שאם האדונים יכולים אז גם אנחנו
יכולים?
קרלודינו: בוודאי, מה האדונים הם לא בני-אדם?
אנטולינו: לא.
קרלודינו: אז מה הם, אלים?
אנטולינו: לא, הם פשוט סתם מטומטמים.
קרלודינו: [משמיע קול הסכמה. פאוזה] אבל אתה עדיין צריך להתחתן
איתה.
אנטולינו: למה? אני לא אוהב אותה.
קרלודינו: כן, אבל תחשוב. הנישואין האלו יסדרו אותך לכל החיים!
תחיה חיים של אציל!
אנטולינו: לא, אני לא אתחתן איתה!
קרלודינו: טוב, אני לא יודע מה איתך, אבל אני כן מתחתן, ואני
צריך לארגן את זה. אבל אתה, תעשה לעצמך טובה, ותתחתן עם
אירינה. [יוצא]
אנטולינו: מה קרה לאנשים? מה פתאום כולם רוצים שאני אתחתן עם
מישהי שאני לא אוהב? כנראה שכולם כבר שחכו את המשמעות של אהבה
כאן. מה קרה לרומנטיקה? מה קרה לחיזורי האוהבים, לארוחות
הזוגיות תחת אורו המענג של הירח. היכן אותו אור מענג? אף-אחד
כבר לא יושב מתחת לירח עם מישהי ומשחק איתה את משחקי האהבה.
אף-אחד כבר לא צריך את אורו הענוג של הירח, אז הירח פשוט הפסיק
לספק אותו. עכשיו הדבר היחידי שאתה מקבל מהירח זה אור קר
ומבחיל, שמעורר רוחות רפאים ואנשי-זאבים, לא רומנטיקנים
ונאהבים.
[נכנסת אירינה]
אירינה: לאן ברחת, אנטולינו?
אנטולינו: אל תתקרבי אלי.
אירינה: מה קרה לך, אנחנו עומדים להתחתן...
אנטולינו: לא, אנחנו לא.
אירינה: אתה לא אוהב אותי? תספר לי את האמת, ואני אקבל אותה.
אנטולינו: לא, אני לא אוהב אותך.
אירינה: אל תדבר שטויות. כן, אתה כן.
אנטולינו: לא, אני לא, זאת האמת.
אירינה: אל תשקר לי.
אנטולינו: אני לא משקר לך! את אמרת שאת תקבלי את האמת.
אירינה: לא את האמת הזאת.
אנטולינו: מה זאת אומרת 'לא את האמת הזאת'? יש רק אמת אחת.
אירינה: נכון.
אנטולינו: יש רק אמת אחת, והיא שאני לא אוהב אותך.
אירינה: לא נכון. יש רק אמת אחת והיא שאתה אוהב אותי ושאנחנו
הולכים להתחתן.
אנטולינו: גברת אירינה, אני לא אוהב אותך, ואני לא הולך להתחתן
איתך, מצטער. [יוצא]
אירינה: מה הבעיה שלו? למה זה כל-כך חשוב לו לאהוב את האישה
שאיתה הוא מתחתן? זה ממש מתחיל לעצבן.
[נכנס ריקרדינו]
ריקרדינו: שלום לך, גברת אירינה. אני עוזב את ונציה ורק רציתי
להיפרד ממך כראוי.
אירינה: אתה עוזב?
ריקרדינו: כן, אני צריך להמשיך במסעותי. יש עוד אין-ספור
הרפתקאות בעולם הזה שמחכות לי.
אירינה: אם כך, להתראות.
ריקרדינו: כן, להתראות. [יוצא]
אירינה: חבל, דווקא נראה בחור נחמד. [יוצאת]
[נכנסת ברמלינה]
ברמלינה: הקשיבו, הקשיבו! האדון פנטלון מונציה עורך נשף חגיגי
בביתו לכבוד האירושין של בתו, אירינה, לאנטולינו. כל המעוניין
- מזומן! [שמה לב שהיא לבד] איפה כולם? איזה בזבוז של קולי
המזמר. לעזאזל. [מתחילה ללכת החוצה] הקשיבו, הקשיבו! [יוצאת]
תמונה 6
ביתו של פנטלון. הנשף מתנהל להנאתו, כמה מן האורחים רוקדים
ברקע. נכנסים אלכסנדרינו ואנדרינו.
אלכסנדרינו: לא נוח לי להיות כאן, אנדרינו, ממש לא נוח.
אנדרינו: מה כבר יכול להיות לא נוח?
אלכסנדרינו: אני נמצא במסיבת האירושין של אישתי לשעבר.
אנדרינו: אישתך לשעבר?
אלכסנדרינו: כן, אישתי לשעבר.
אנדרינו: תתגבר על זה, אלכסנדרינו. אירינה מעולם לא הייתה אשתך
-
אלכסנדרינו: אולי היא עוד תתחרט ותבוא שוב אלי -
אנדרינו: - ולעולם לא תהייה.
אלכסנדרינו: אתה צודק, אתה צודק, אני יודע שאתה צודק.
[נכנסים פנטלון והפרופסור]
פנטלון: הו, סוף-סוף היא מתחתנת עם מישהו!
הפרופסור: כן, אבל לא עם הבן שלי.
פנטלון: תפסיק להתבכיין יא פרופסור מגודל.
הפרופסור: נכון, אני צריך פשוט להשלים עם זה.
פנטלון: הו, זה הפרופסור שאני רציתי שהבת שלי תתחתן עם הבן
שלו, אבל הבת שלי לא שמה על עלי קצוץ אז היא לא התחתנה איתו
אלא עם איזה משרת.
הפרופסור: תודה לך על המחמאות, מר פנטלון.
פנטלון: אין בעד מה. [פונה לאלכסנדרינו ואנדרינו] אתם נהנים?
אלכסנדרינו: [מדוכדך] כן.
אנדרינו: [תוקע מרפק בצלעותיו של אלכסנדרינו]
אלכסנדרינו: מאוד.
[נכנס ריקרדינו]
אלכסנדרינו: חשבתי שנפטרנו מהקישוא הממולא.
אנדרינו: כנראה שלא, האיש הזה נדבק אלינו כמו זבוב.
אלכסנדרינו: איך הוא מעז לבוא לכאן, אחרי שהוא זה שהתחיל את כל
הבלגן ובגללו אני לא נשוי עכשיו לאירינה בעושר ואושר.
אנדרינו: מה אתה כבר יכול לעשות?
אלכסנדרינו: אני הולך להרוג אותו.
אנדרינו: תירגע, תירגע. אתה צריך קצת יין שירגיע אותך.
[נכנסים קרלודינו וברמלינה שלובי זרועות]
אנדרינו: [לקרלודינו] הבא לנו שתי כוסות יין!
קרלודינו: [יוצא]
אלכסנדרינו: אני לא צריך שום יין! אני הולך להסדיר את העניין
הזה אחת ולתמיד.
[נכנס קרלודינו ובידו שתי כוסות יין]
אלכסנדרינו: [לקרלודינו] הבא לי את חרבי!
קרלודינו: [עומד בפה פעור, מתעשת, יוצא]
אנדרינו: אנא, תרגע. אל תפתח פה קטטה. מה אירינה תחשוב עם
תהרוג את ארוסה לשעבר?
אלכסנדרינו: אתה צודק, אני ארגע.
[נכנס קרלודינו ובידו חרב]
אלכסנדרינו: [לקרלודינו] אני לא צריך את החרב, הבא לנו את
היין.
קרלודינו: [פוער פיו, קצת מתעצבן, יוצא]
[נכנסת אירינה]
ריקרדינו: [מסתכל על אירינה]
אלכסנדרינו: תראה איך הוא מסתכל עליה... נמאס לי, אני הורג
אותו!
[נכנס קרלודינו ובידו שתי כוסות יין]
אלכסנדרינו: [לקרלודינו] הבא לי את חרבי!
קרלודינו: [עצבני, יוצא]
אנדרינו: אני מתחנן בפניך, אל תשפוך פה דם. אתה תקלקל את לכולם
את הנשף, כולל לאירינה.
אלכסנדרינו: אתה צודק. מעכשיו, אני רגוע.
[נכנס קרלודינו ובידו חרב]
אלכסנדרינו: [לקרלודינו] אני לא צריך את החרב, הבא לנו את
היין.
קרלודינו: [עושה כאילו הוא מתקיף את אלכסנדרינו עם החרב כשהנ"ל
ואנדרינו מסתובבים. יוצא]
אנדרינו: הו, ככה צריך.
[נכנס קרלודינו ובידו שתי כוסות יין. הוא מגיש אותן
לאלכסנדרינו ואנדרינו]
אלכסנדרינו: כמה זמן לוקח להביא שתי כוסות יין פשוטות? כבר
עברה איזו חצי שעה מאז הפעם הראשונה שאמרנו לך להביא אותן.
קרלודינו: [עצבני, נכנע, פונה לברמלינה והם מתחילים לרקוד]
[נכנס אנטולינו]
אנטולינו: [ניגש לקרלודינו] לכבוד מה המסיבה?
קרלודינו: לכבוד האירושין שלך עם אירינה.
אנטולינו: אה. [מבין את חומרת המצב] לכבוד מה?!
קרלודינו: לכבוד האירושין שלך עם אירינה.
אנטולינו: אבל אני לא מאורס לאירינה!
קרלודינו: כל האנשים בחדר הזה אומרים שאתה כן, אז אתה כן.
אנטולינו: אז מה עם כולם אומרים? אני אומר שאני לא מאורס
לאירינה!
קרלודינו: דמוקרטיה - הרוב קובע.
אנטולינו: [עצבני. קורא בקול] סליחה, אפשר לקבל את תשומת הלב
של כולכם, בבקשה?
כולם: [מפסיקים לרקוד ומביטים בו]
פנטלון: [הצידה, לפרופסור] אני מקווה שהוא לא הולך לעשות
בעיות. שפשוט ישתוק ויתחתן איתה בשקט.
אנטולינו: אני מצטער להפריע למסיבה, אבל הסיבה שלה היא שקרית.
אני לא מאורס לאירינה, והיא לא מאורסת לי.
פנטלון: ידעתי שהוא יעשה את זה!
אנטולינו: רק רציתי שתדעו שזה הכל שקרים ואנחנו לא באמת
מתחתנים.
אירינה: אל תדבר שטויות, אנטולינו.
פנטלון: כן, אל תזבל בשכל, פשוט תתחתן איתה.
הפרופסור: אנטולינו, זה רצון הגברת ורצון כולנו, תתחתן איתה.
אנדרינו: כן, בבקשה תתחתן איתה.
כולם: [מסתכלים על אלכסנדרינו]
אלכסנדרינו: [באי-רצון] כן, בבקשה תתחתן איתה.
אנטולינו: לא, לא אתחתן איתה! לא משנה מה תעשו!
פנטלון: [מתקרב אליו] אנטולינו, תקשיב לי -
אנטולינו: [מתרחק ממנו] אל תתקרב אלי.
פנטלון: [ממשיך להתקרב אליו] בוא הנה.
אנטולינו: [בורח ממנו בריצה]
פנטלון: [רודף אחריו] בוא הנה!
אנטולינו: תתרחק ממני!
אלכסנדרינו, אנדרינו והפרופסור: [מתחילים גם לרדוף אחרי
אנטולינו]
אנטולינו: [אחרי כמה סיבובים] עצרו! נמאס לי מזה. אני לא אוהב
אותה, ואני לא אתחתן איתה. אתה לא יכולים להכריח אותי להתחתן
איתה! אתם חושבים שאתם יכולים לגרום לי לעשות הכל בגלל שאתם
האדונים, ואנחנו המשרתים? מה, אתם חושבים שהגרושים הקטנים שאתם
משלמים לנו מקנים לכם שליטה מוחלטת עלינו? מה אתם חושבים שאתם
אלים? אתם גורמים לי להשיג לכם אוכל, בסדר. אתם גורמים לי
לצחצח לכם את הנעלים, בסדר. אבל לפחות באהבה תעזבו אותי
במנוחה. אהבה זה קדוש, ולאיש אין שליטה על אהבה, כי היא שולטת
על כולם. ואתם לא יכולים לשלם לאהבה גרושים ולגרום לה לעשות מה
שאתם רוצים. וגם אם תשלמו לה, היא לא פראיירית ולא תרד ותלקק
לכם את הרגליים בשביל כמה גרושים. תתגברו על זה, אהבה זה משהו
שאתם לא יכולים לשלוט עליו, ובמיוחד לא האהבה שלי. אז מצאתם
לעצמכם דרך חדשה לשלוט, את שולטים על הנישואין. נישואין זה
הדבר שנועד בשביל לתת הבעה לאהבה שרובצת בין שתי נפשות. אבל עם
האהבה היא זו שמנחה את הנישואין, ועל אהבה היא אפשר לשלוט, הרי
שאי-אפשר לשלוט על נישואין. אבל אתם, האדונים, לא יכולים לשאת
את המחשבה של לא לשלוט על שני דברים. דבר אחד, בסדר, אתם
בולעים את התרופה המרה. אבל שנים? הו, לא! זאת אתם כבר לא
יכולים לשאת! אז תראו מה עשיתם. ניתקתם כל קשר בין אהבה
לנישואין. האהבה כבר לא מנחה את הנישואין שלכם. אתם מתחתנים
בגלל כסף, בגלל אינטרסים פוליטיים. והנה הדבר המשעשע באמת, אתם
כל הזמן מדברים על איך אסור לחטוא, וצריך לחיות חיי מלאכים
בשביל להגיע לגן-עדן. אבל מה, אתם כולכם החוטאים הגדולים
ביותר. אתם ביצעתם את החטא הגדול ביותר, טימאתם את האהבה. אבל
אני לא מוכן לזה. אני לא אלך אחריכם לתוך המסדרון החשוך הזה.
לא אכפת לי, תפטרו אותי, תגרמו לי לעבוד בלי לקבל משכורת, זה
לא משנה. את האהבה שלי, אני לא הולך לטמא. ולכן אני לא אתחתן
איתך, אירינה. ואת יודעת מה? אני גם לא מצטער. אף-פעם לא
הצטערתי על זה, אבל תמיד אמרתי שאני מצטער, בגלל שידעתי שאם
אני לא אגיד, האדון שלי יפטר אותי. אז את יודעת מה, סביר להניח
שגם עכשיו הוא יפטר אותי, אבל לי לא אכפת. אני לא מצטער. ואתם
יודעים למה לא אכפת אם הוא יפטר אותי? אתם יודעים? כי אני
מתפטר. כן, אני מתפטר. זה הסוף הכי נקי ושמח לכל הלכלוך העצוב
הזה. זה כל מה שהיה לי להגיד, אתם תעשו עם זה מה שאתם רוצים.
[יוצא]
- הסוף -
|
