קרן קאופמן / שטה |
פרוס כמפה
תחת רגליי.
מעבר לקו האופק
נפרסים הרים הרים
של חום וירוק
ואני שטה לאט
גומעת כל חלקיק
של אוויר טהור
שחודר מבעד לזכוכית
שחוצצת ביני לבין הקסם
שמציע העולם.
ואני שטה, ואני שטה
ורחשי הרקע
הופכים לחלק מהמוסיקה
המתנגנת בכל רגע,
בכל מקום, בכל זמן.
ואני שטה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|