עולה בי מחשבה מתמדת, עולים בי רגשות כאב.
זו תחנה שלי, אני חייב לרדת ולא יכול עוד להכאיב ללב.
כל כך רציתי שיצליח, חיפשתי דרך לאהוב.
אני קיוויתי שלא יגיע אותו הרגע לעזוב.
הרוח בגבי נושבת, כעת ישנם רק זכרונות.
אז איך זה שאת שוב אומרת שאין בך רגש לאהוב?
עובר הזמן ולא נותר דבר מלבד האכזבה.
אותך אני אוהב, אהבתי. אך אהבה היא רק צרה.
וכמו גלים על פני המים, כמו הגאות והשפלה,
כך בליבי נושבת רוח ומפרה את הדממה.
ובמילים רבות נתקלתי, אמרו לי כל שרק ניתן.
אני שמעתי ולחשתי, איתך אני עד קצה עולם.
אני נושא עמי צלקת, היא במקום הכי כואב.
עיניה הכהות צרבו בי, השאירו חור אצלי בלב.
אני לא ילד, לא אבכה על כאבים בלא הפסק.
אך מי רוצה לסבול לנצח, ולמה שוב להתאהב? |
