[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







פומבה נון
/
נוסטלגיה

עולה בי מחשבה מתמדת, עולים בי רגשות כאב.
זו תחנה שלי, אני חייב לרדת ולא יכול עוד להכאיב ללב.
כל כך רציתי שיצליח, חיפשתי דרך לאהוב.
אני קיוויתי שלא יגיע אותו הרגע לעזוב.

הרוח בגבי נושבת, כעת ישנם רק זכרונות.
אז איך זה שאת שוב אומרת שאין בך רגש לאהוב?
עובר הזמן ולא נותר דבר מלבד האכזבה.
אותך אני אוהב, אהבתי. אך אהבה היא רק צרה.

וכמו גלים על פני המים, כמו הגאות והשפלה,
כך בליבי נושבת רוח ומפרה את הדממה.
ובמילים רבות נתקלתי, אמרו לי כל שרק ניתן.
אני שמעתי ולחשתי, איתך אני עד קצה עולם.

אני נושא עמי צלקת, היא במקום הכי כואב.
עיניה הכהות צרבו בי, השאירו חור אצלי בלב.
אני לא ילד, לא אבכה על כאבים בלא הפסק.
אך מי רוצה לסבול לנצח, ולמה שוב להתאהב?







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אז מה נשמע
ברפת?

צאלה ביטון
עוזבת קיבוץ
מארחת
ידידים ותיקים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 4/9/07 21:44
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פומבה נון

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה