נריה הררי / דרכים מצטלבות |
על כתפייך.
נשרו משקעי עיניי
כמעין מי מעיין
הנספגים בקרקע.
טענתי טענות
שלעולם
לא יתבהרו
בדעותייך.
אך חיבקת.
הקרבה הזו
שמתמיד הייתה
נחוצה לי.
ורק עכשיו
גיליתי
את הצורך
לחיבוק -
בי.
מודה על היום
בו דרכינו
הצטלבו.
ופגשתי באדם
המקשיב
והמחבק ביותר
שקיים כאן.
19.8
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|