כל הנחלים יזרמו בסוף אל הים
ורק הקדושים והמצורעים ובעלי הרחמים הגדולים
ייאלצו לשוב אל המדבר היבש,
ולעשות דרכם אל מחוז חפצם המבוקש
בנתיב של כאב ורעב,

אני איני הולך.

הלילה השחור בערב אחד
בשנת תשעים ו...
לא ירפה עוד מהזיכרון,
כחץ מפלח בשר,
בקור רוח של מכונה מתוכנתת היטב.
בלילה שחור אחד
הבנתי
למה אני קורא 'אהבה',

ואז שלוש יריות ודממה.

היה לי קר אתמול בלילה
ובחוץ דווקא חם נורא,
הרגשתי כמו השלתי מעליי שמיכה,
אולי ככה מרגיש הקולונל אאורליאנו בואנדיה
כשהוא חוזר מעשרים שנים של מלחמה,

ואת היית כל כך קרובה ורחוקה,
ממש מרסדס.

בלילה שכל זה קרה
האדמה הייתה לחה וסדוקה,
הירח סבב רחוק מלטיפתה
אני הייתי אובד
וחוזר ואובד ומשנה צורה.
והעיניים שלך, כשנשקפו,
הזילו דמעה רכה,

לא הבנת למה לא יכולת להיות
נחל, כמו כולם.

"מילא נביא
אבל מה לנסיכה ולמיטה קרה?
ומה לגבי עבודה ויעדים ברורים,
צריך לדעת מה לעשות בחיים,"
צחק הנביא וגירד בזקנו,
"מילא ללכת עשרים שנים במדבר
בלי להיות משוכנע שבך הבחירה,
אבל לא להיות יכול לצחוק על זה אחר כך,
בזה טמונה מצוקה נוראה"

רבים נהרגו בתלאות ובפצעים השותתים
של החורף הזה,
אבל הנותרים,
בעמדם על מפתן היעד
חשו עצמם כל כך מלאים בשליחות,
בנו מזבח אדיר לאלוהים,
טמנו פניהם בעפר
והכתירו עצמם מלכים.

ואבא שלי שצמח מזרעם
רק רצה שאהיה
קצת למי-נחלים
בדרך אל הים.