"בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ והארץ היתה תהו ובהו
וחושך על פני תהום ורוח אלוהים נישאת מעל הארץ". שישה ימים
אלוהים יצר עולם ומלואו. הוא לא האמין שבני האדם יבלבלו את
עולמו הטהור ביצרים מיניים, בשנאה ובשקרים מלוכלכים.
עכשיו ברצינות, כמה פעמים ביום אתם לוקחים את סם השקר לתוך
חייכם? כמה פעמים יוצא לנו לומר שקר לבן? כמה פעמים אתם כמעט
מגיעים לעיקר, מנסים בכל הכוח לומר לה "תשמעי זה את לא אני",
בסופו של דבר המשפט מקבל תפנית חדשה: "זה לא את זה אני".
בואו בקול גדול נצעק: לא לאמת. מה, זה לא נשמע טוב, זה יותר
מדי ברור.
אם השקר הולך אתנו לכל מקום שבו אנחנו נמצאים, בואו נאמר את זה
בקול גדול. קדימה, חברים, בואו ננסה שוב: "ל א  לאמת". סליחה,
זה יותר מדי אמיתי לומר לא לאמת.
שקר הוא כמו בלש, בכל מקום שאליו תפנה הוא ימצא אותך. אי אפשר
לברוח ממנו - אתה משקר לחברה שאתה לא בוגד, היא תמצא אותך שוכב
אתה במיטתכם; שיקרת למורה שהכנת שיעורים, המורה תבקש את המחברת
ותגלה שהתרגילים לא פתורים. בלש הוא השקר, לאן שלא נלך הוא
יבוא אחרינו.
ועדיין יש בשקר מעין מזימה, דרך פעולה שנערכת בקפידה. אם לא
הלכנו אחרי הוראות מדויקות אזי שנלך בגיא מוות, אך עדיין חרב
פיפיות מתקרבת ללבנו, כי בכל מקום השקר אחרינו כדי לגלות את
מזימתנו.
ברצוני להמשיך ולהרחיב את העיקר, גם אני הסתבכתי בדבר. גיליתי
שיש עולם אחר בשקר, הוא לא מקצועי, לא מעשי ובטח שלא אמיתי.
חיפשתי את העולם הקרוא בפי המקרא סדום ועמורה. ראיתי שאפשר
בקלות להתמכר וללכת כמו עיוור אחרי עדר של מטורפים. האקט הוא
לא מוסרי, מצחיק, ולרגע אתה מרגיש בעולם החופשי. ברם, מכל
ההנאות הרגשתי חסרת תכלית, כי שנייה אחר כך הגעתי לתחתית. לצאת
מהשקרים, מהבלגאן, לקח לי בדיוק יומיים לארגן את העניין. תהו
ובהו היה, אנדרלמוסיה גדולה, צעקות, ריבים וויכוחים מיותרים,
אך בלילה חשבתי על כל הסיטואציה שהייתה, איך יכולתי לסיים את
השקרים בדקה.
אל תבינו אותי לא נכון, אני לא רוצה שתבינו באמת את העיקרון -
אני ממשיכה לשקר, לפעמים, פה ושם כמה שקרים לבנים כדי להשאיר
את החיים יפים, אבל בכל זאת מבינה שאפשר גם אחרת - לומר את
האמת בדרך מסודרת.