|
דרכינו רצופה ומלאה מכשולים.
נפילות קשות, מדרונות תלולים.
מתי כל זה ייגמר?
נהפכנו לעיוורים.
היופי שבחיים נעלם מעינינו, ואת כל זה אנו שוכחים.
חיוך של אימא שהרגע ילדה.
המבט בעיניהם של זוג אוהבים.
טעם הנשיקה.
צלילי הפסנתר המקסימים.
מבט אל השקיעה.
אחוות החיילים.
השקט שאחרי הסערה.
הדברים הקטנים שעושים אותנו מאושרים.
הצטרפו אליי
חייכו לכאב ולצער.
אחרי כל ירידה מגיעה עליה,
אחרי כל עצב מגיעה שמחה.
היופי שבחיים. |
|
|
פעם, באיזו
הרצאה על סמים,
הייתי היחיד
שענה על שאלות
המנחה, ועניתי
על כולם נכון.
כשההרצאה נגמרה,
המנחה תפס אותי
בדרך החוצה ושאל
אם אני מתנדב
בעמיתים, מן
הסתם, עניתי
שלא. הוא תקע בי
מבט שמתקשה
להחליט אם אני
ג'אנקי או דילר.
אני פשוט הייתי
בין היחידים
שאשכרה הקשיב
בהרצאות האלו
בשנים
הקודמות...
צרצר. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.