הביטי בראי והסתכלי,
הביטי בה,
בדמותך המשתקפת נכוחה,
ספרי לי, על אותו היום,
בו הפך לבך לגליד של קרח,
מבטך, נוקשה מברזל.
עיניי אדם ביקשו לחדור בו,
דומעות היו עת הדיפתם.
ספרי לי על אותו היום,
בו קברת שאיפותייך
עמוק באדמה,
במקומו טיפחת לך גן צמחי הטרף
אמרי מדוע, עייף לבך,
מטוב, מרוך ומעדנה.
מדוע הוחלפו כל אלה
בקור, עקר ומנוכר...
ספרי, מתי היה, אותו היום,
היכן היית בו את,
איך זה פתאום הפכת אחרת,
אני אינני את. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.