לוקח דף
עיפרון
מצייר
משולשים.
ישרי זווית
שווי צלעות
שווי שוקיים
פושטים (בשורוק)
פושטים (בחולם)
על  הציור,
הפשוטים האלה
לא מוותרים
גם לנו מאה שמונים!
גם לנו מאה שמונים!
הם צועקים אלי
והדף הולך ומתמלא.
מתערבבים
אחד בתוך השני
גדולים
קטנים
בינוניים.
למיוחסים
לא נוח
צפוף
ומסריח
אבל הם מתרגלים לבסוף
שווי הצלעות מתכנסים בעצמם ולא משתפים בשיחה את האחרים
גם שווי השוקיים מוכנים לדבר רק עם הבסיס של עצמם.
רק ישרי הזוית,ישרים כסרגל מתגלים כמנהיגים טבעיים.
קדימה שוויון!
הם צועקים, מהפכה!
כאן אני מחליט
להניח העיפרון
ואת הדף  להדביק
כטאפט על התקרה.