התידדתי עם ההפסד, הוא גם אמר שאף פעם לא הכיר מישהי כמוני
ושסופסוף  מישהוא קורא לו בשמו במקום כל מיני כינויים
מעליבים.
בהתחלה היה לנו טוב ביחד, שנינו הרי ציניים, צחקנו על החיים
יחד, ואז זה נהיה קצת משעמם, נפרדתי והתחלתי ללכת אז הוא גנב
לי את הרגש, כדי שאשאר, אבל הצלחתי לברוח, ולשכוח איך זה
מרגיש.
מאז אני ממשיכה לחיות רק קצת באויר...
אפשר לבזבז את הזמן על כל כך הרבה שטויות, אבל בדרך אוספים
סיפורים, כאלה שמוסיפים משקל לגוף,
אני כבר לא מרגישה כלום, אני רואה את הכל מלמעלה, זה באמת
מדהים... אבל אי אפשר לגעת!
לא מבקשת את הזמן שלי בחזרה, גם לא מתחרטת, רק רוצה שמישהו
יניח את היד על הכתף ויחזיר אותי לארץ החיים,
אני לא אתבייש לבקש סליחה.