אני עצוב כי כרתו לי את העץ
ועתה אין לי מאין להניב פירות.
ואין לי מנין לשתות. ולאזוב שצמח על גזעי
אין מנין להיות.

בא הגרזן והונח על גרוני וכל זאת למה?
כי אני מלכלך. כי אני עומד באמצע.
כי אני שותה מים בכמויות.
כי אני עץ.

אם אני בגן הציבורי או בשטח הפתוח,
במדבר או טובל בשפע של צמחיה,
אני בכל מקרה בעל זכות קיום,
אך אין לי שיניים. כוח המשחית חזק ממני.

ועתה - אנה ארעה את עדרי?
את כבודי רמסו ואת עמוד השדרה שלי רוצצו
במסור חשמלי!
אנה אלך? אנה אפנה את קריאתי? את קריעתי?
את נשמתי? את מחמל נפשי?