אנשי הצללים
בוטי הרוח והלבב,
אלו שלא חסכה נפשם לאמור,
אלו שהועידו נפשם לחסדי הבורא.
היו יפים ונאורים הם,
צחים כשלג,
ברורים כאור,
חסודים כנזירות יראות שמים.
היו הם בניך בנותיך, אלי
באי עולם יפי נפש,
רכי רגש
קהי התחושה
היו להם שמים, אדמה ואשנב אור קטן
למען הדורות הבאים.
הלכו הם בשבילים מפותלים,
בדרכים לא ברורות
ובנתיבים סותרים.
עברו בעיירות שוממות,
בבתים נטושים
שמעו סיפורים נועזים
ושתו יין לרוב.
לא היה להם עתיד, לא עבר
רק ההוויה בשורותיה קודחת
ויזעקו נלך!
נלך, ולא נשוב עוד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.