"כאילו נכנסתי לדמות, והרגשתי הכי נוח בעולם. זה יוצא לי כל כך
טבעי שתמיד מאמינים לי. יכול היום לעבור בטור טייס, מחר עם
חלוק לבן אני אהיה רופא מומחה (מנתח) ובפעם אחרת אני פסנתרן
בשיאו של סיבוב הופעות באירופה..."

אז שנה לא הייתי בארץ.

והאמת היא שלא התגעגעתי. לפעמים נדמה לי שאני שוכח את ישראל
באמת. שמה שיש לי בראש זו מין פנטזיה, אסופת שאריות של חוויות
וזכרונות מהולים באלכוהול ואלרגיות.

ובאתי רגוע. נו פאני סטאף אין מאי מיינד. וככה היה. קצת ים,
קצת אוכל טוב. חברים. רגוע.

ואז החלטתי לצאת לשתות. אוויטה. כבר כשחלפתי לכיוון הבר,
זיהיתי בחור חמוד עם חיוך אמיתי ומקסים יושב בשולחן גהוה עם 2
חברים. היה לו vibe ישראלי למרות שחבריו לשולחן היו באופן ברור
זרים.

ואני על הבר עם הווסקי ואיזה semi-dude אמריקאי מקשקש באנגלית
רצופה על הא ודא. מפעם לפעם מבט חטוף לעבר "הטרויקה" עד שבחצות
קבלתי אישור חתירה למגע.

אז אני ניגש ועושה טעות שאני עוד אצטער אליה שנים רבות.


To be continued......