יהודית הכירה את יוסף דרך האינטרנט. היא קיבלה מייל ובו מנטרות
של הדלאי למה - למה לעשות טוב לבני אדם, למה לחייך לסובבים
אותך, ולמה לתת זו התחושה הכי טובה שיש. הייתה כולה מרותקת
לגאונות הרוחנית, וחשה לפתע מהי אהבת הזולת וחיים בדרך האושר.
בתחתית המייל הופיע איום כי יש לשלוח את המייל לחמישה עשר
אנשים בדיוק, אחרת יהיו לה שבע שנים רעות ללא סקס, ולעומת זאת,
אם תשלח את המייל ל-15 איש, תוך שעה בדיוק יופיע שמו של האיש
עמו היא אמורה להתחתן.
יהודית לא היססה ולו גם לרגע אחד ושלחה את המייל לכל מעגל
חבריה באותה העת. בין הנמענים היו גם הגנן דויד שטיפח את גינת
ביתה, ראש אגף תברואה בעירייה עמו הייתה בהתכתבות מקצועית
באותו החודש, והשכן אלברט שכל הזמן מתחיל איתה בחדר מדרגות.
העיקר להגיע לחמישה עשר נמענים ולא לסבול שבע שנים. או כמו
שאימה תמיד הזהירה אותה: "אם לא תתחתני עכשיו - לא תתחתני אף
פעם!" וכמובן שיהודית לא רצתה להיות רווקה כל חייה.
יהודית, שידועה באמונותיה התפלות, לא מהססת לירוק חריק טפו
למראה חתול שחור, לא עוברת מתחת לסולמות ונוקשת על עץ נגד עין
הרע, לא העזה להתחכם, וחיכתה מול המסך את הדקות המעטות עד
להופעת שמו של האיש על המסך.
כעבור שעה בדיוק, בהיותה משוחחת עם חברה שלה במסנג'ר, הופיעה
אצלה בקשה לחברות מצד יוסף. יהודית לא היססה. היא ידעה שזה זה.
זוהי אהבת חייה.
אישרה את בקשת חברותו וכעבור חצי שעה קבעו להיפגש בסביח ליד
שינקין.
יוסף אמנם לא היה האביר על הסוס הלבן, למעשה היה גבר בן 40,
גרוש פלוס שניים, עובד במפעל למתכות באזור התעשייה של אשדוד,
גם לא מלך היופי, קירח בפדחת, עם כרס לא קטנה וחיוך עם רווח
בשיניים, אבל אין ספק: היה לו את השיק! יהודית נדלקה, וביחד הם
אכלו סביח.
כשסיימו, יהודית הציעה שיטוסו לפריז. יוסף החנה את האוטו בפארק
נטוש, שם את הילדים אצל אחותו, וביחד עם יהודית ארגנו השניים
מזוודות. "להביא קונדומים?" שאל. "לא צריך, יש לי גלולות."
השיבה יהודית.
במטוס השניים לא הפסיקו לחייך אחד אל השנייה, יוסף עם שיניו
המרווחות, ויהודית שסתם היה לה חיוך לא משהו.
"רוצה גלידה?" שאל יוסף כאשר סיימו לפרוק את המזוודות במלון
והסתובבו בשדרות של השאנט-אליזה.
"לא אוהבת גלידה. עדיף קינדר בואנו."
"גם את אוהבת קינדר בואנו?"
"למה, גם אתה?" התפלאה בשמחה.
"כן!" חייך חיוך מרווח ונישק אותה בשפתיים.
כשסיימו להסתובב במרכז פריז, קפצו למוזיאון הלובר. שם הצטלמו
ב-26 פוזיציות שונות ליד תמונות מפורסמות, דבר שנפסק בסופו של
דבר מרגע שהשומר במוזיאון איים כי צילום המונה ליזה הוא בניגוד
לחוק, ויהודית מהר דפקה על מסגרת המונה ליזה, שהייתה העץ הכי
קרוב למקום, ואמרה חמסה חמסה מהחשש שמשטרה תבוא ותיקח אותם
למעצר.
השניים מהרו למלון. "טקסי!" קראה יהודית, וכעבור רבע שעה הגיע
נהג.
במלון השניים התחבקו במעלית, ויוסף הבטיח לעשות מופע סטריפטיז
כאשר יסיימו להתקלח.
יהודית התקלחה ראשונה, יוסף אחריה (על אף שהתלונן כי גמרה לו
את כל המים החמים), וכשיצא עם תחתוני בוקסר, רקד לפניה את "You
can leave your hat on".
יהודית צחקה והשניים עשו סקס.
יוסף הדליק סיגריה שאחרי.
"מה, אתה מעשן?"
"לא, אבל אומרים שמי שלא מעשן אחרי סקס צפויים לו חמש שנים של
סקס גרוע"
"באמת? טוב תביא שאכטה."
כשסיימו לעשן ירדו לג'אקוזי של המלון. יהודית החליקה מהסולם
היורד אל המים, אך יוסף החזיק אותה בידיים אצילות.
לאחר כמה דקות של ג'קוזי יהודית התלוננה שחם לה מדי, ויוסף
הציע שילכו לשחק באולינג.
יהודית לא שיחקה מעודה באולינג ויוסף לימד אותה את החוקים.
יהודית הייתה גרועה במיוחד, אך יוסף הקפיד בכל מכה ומכה לעזור
לה להתרכז ולגלגל את הכדור באמצע המסלול. זה לא עזר, יהודית
נקעה את אחת האצבעות כאשר ניסתה באחת המכות להשתמש בכדור קטן
מדי שלא עזב נכון את ידה, ויוסף נותר לסיים את כל התורים - גם
את שלו וגם את של יהודית.
לבסוף יצא דווקא שיהודית ניצחה.
יוסף נישק אותה בכף ידה ואמר שכשמנשקים אהבה חדשה ב-48 השעות
הראשונות של ההיכרות זה סגולה לבנים זכרים.
יהודית חייכה חיוך רחב והכאב ביד חלף.
בלילה השניים לא דיברו. יהודית ציפתה שיוסף שוב יתקרב אליה,
אבל הוא נחר בקול רם והיה שקוע עמוק בתוך חלום.
יהודית, שהייתה טרודה בשנתה מכך שלא נקשה על עץ כשצרפתי אחד
במלון קילל אותה קללה נוראית על זה שדרכה בטעות על הבן שלו ולא
ביקשה סליחה, החליטה לרדת ללובי, לראות את חנויות המלון
ולהשתתף בתחרות הבינגו שהתקיימה.
בתחרות לא זכתה בדבר, והחליטה ללכת לעמדת האינטרנט, לבדוק
תוצאות של הלוטו, צ'אנס, לוטו 777 ואף נכנסה לאתר הימורים
שנפתח לבד עם פתיחת אתר כלשהו בצרפתית.
גלשה לה להנאתה במחשב עד שלפתע צץ חלון נוסף במרכז המסך ובו
המילים באנגלית:"will you mery me my sweathart?". למרות
שקיבלה 95 ב-5 יחידות אנגלית לא התרגשה יותר מדי משגיאות
הכתיב, ורק התעצבנה: "ססאמו למה שאני אתחתן עם מישהו
מהאינטרנט?" שאלה מי זה, וקיבלה תשובה שזה יוסף, מנופף לה
לשלום מהמחשב בפינה השמאלית של תחנת האינטרנט. הוא פרס בפניה
טבעת נישואין וציפה לתשובה עם שיניו המרווחות. יהודית שאלה
אותו אם התחרפן לו השכל ושהם מכירים בדיוק 24 שעות וכבר הוא
רוצה להתחתן? "אתה רק עובד במתכות, לי אין מקצוע, צריך לממן את
שני הילדים שלך, לא יהיה לנו קל. יוסף, מצטערת, לא נראה לי שזה
זה. כשזה זה יודעים שזה זה, אבל באמת שזה לא זה. 'צטערת".
השניים ארזו את הציוד שלהם כבר ביום למחרת וחזרו כל אחד לביתו.
יוסף לקח את האוטו מהפארק הנטוש, אסף את ילדיו והסתגר בביתו
שבאשדוד.
יהודית לעומת זאת ביקרה בבית אימה שניחמה אותה שיש עוד הרבה
דגים בים, יום יבוא ויגיע האביר על הסוס הלבן, וכשזה זה אז
יודעים שזה זה ולא שואלים שאלות. יהודית חייכה למגע הרך של
אימה המלטפת ורק אמרה: "כן הוא יגיע, יום יבוא ויגיע האביר על
הסוס הלבן."
לפתע דפיקה בדלת. בפתח ביתם הופיע אביר שטען שהוא נחת ממעבורת
עתידנית של המאה ה-14, ומטעם שליחות המלכה הוא בא לשאת את ידה.
יהודית הפעם לא היססה, ידעה מיד שזה זה, והשניים דהרו על סוס
לבן את כל הדרך מפתח תקווה לירח דבש בחצי האי קרים. האביר לא
היה אדם נחמד כל כך, אבל היה בן אצולה, הגיע מבית טוב, מכיר
היטב סיפורי תנ"ך ואף דובר לטינית. ליהודית זה לא היה משנה
שהאביר לא היה כל כך נחמד. הוא קרא לה "גברתי" כל הזמן, לא
הזמין אותה לקינדר בואנו, ואף לא נישק אותה מעולם בלחי. אבל
יהודית הייתה מאוהבת עד מעל לגג, ולכן לא התקשתה להאמין כי
עליה לחיות איתו את שארית חייה.
ומאז ועד היום, בלי עין הרע, הם חיים באושר ובעושר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.