|
מילים ולחן: הילה זהרור
הוא בגיל שכבר מאוחר
השעון דופק, זמן נהיה קצר
כשנשלח לטיפול מסור
צוות אחיות ומבנה סגור
הוא למד איך להיזהר
מן הייצרים רק להישמר
השיטה אלף כדורים
ומיטת יחיד בין אלפי זרים
בא לו לברוח אל מקום אחר
לא להתרגל לזרות המוכרת
הוא מרגיש כאבים עזים
מכפות רגליו עד לעורקים
כל דקה מאכלת כמו אש
איזה עונש לחיות
למות הוא רצה לבקש
מחייך קצת לפני הסוף
משלב ידיו רק חולם לדחוף
מתפלל עוד לאלוהיו
מחכה לנס שייפול עליו
בא לו לברוח אל מקום אחר
לא להתרגל לזרות המוכרת
אל יבשת אחרת, סביבה מאושרת
אישה חסודה, נחלה לתפארת
בא לו לברוח אל מקום אחר...
בא לו לברוח אל מקום אחר |
|
|
מעניין אם מישהו
באמת קורא את
זה.. יותר
הגיוני שזו
מערכת אוטומטית
המנפה גסויות
ובוחרת
באקראיות...
אני מרגישה כמו
כוכב קולנוע
מודע לסביבתו
יותר מדי הבוהה
אל תוך המצלמה
וחושב.
בטח זה גם מנפה
ארוכים מדי אז
לא משנה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.