דוד חורי / רקוויאם לאפלטון |
תשאל היכן נעלם המבט הנוגה שבעיניי
ואומר נמוג, כי החזרת את השירה לליבי.
תשאל מהיכן הניצוץ שבמבטיי
ואשיב כי הארת לי את דרכי.
תשאל מדוע קורנות הן פניי
ואומר כי לי הבטחת לא להפסיק לחייך לכולם.
תשאל מי מחה דמעותיי
ואשיב כי לך זאת לא אשכח לעולם.
תשאל מדוע ראשי אינו בין זרועותיך
ואשיב כדי לא לחוש מגע ידיך.
תשאל מדוע לגופי אינך חודר
ואומר כי ממך אפחד.
תשאל מדוע הרגש לא עובר
ואשיב כי זהו דרכו של הלב.
תשאל מדוע מבטינו מתלכדים
ואומר כי אנו לא יכולים לגעת.
תשאל מדוע הפירות אסורים
ואשיב כי אין לאכול מעץ הדעת.
תשאל האם צריך אתה לקום ולברוח
לא אשיב. כי אותך איני רוצה לשכוח.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|