זכרון קצר מאהבתי לגבר נשוי

הפכפכות הן מחשבות האתמול
על העלם הזה שהביא איתו אור
כן.
על הבחור הזר שהגיח מן השחור
לא.
על הורד האדום כדם שבידו
כן.
על האישה בלבן שהולכת לצידו
לא.
על החיוך המתוק שעלי זורח
כן.
על הצל הכבד שנשקף מאור הירח
לא.
על האחד שאמר שהוא אמיתי
כן.
על האחד שאמר כי יום אושרי הוא יום מותי
לא.
על מה שהיה חסר כי מעולם לא נשאר
כן.
על אחד שכבר ידע סבל שלא נגמר
לא.

ובעוד לבטים אופפים,
לא מרפים,
מתקרב העלם
וכמניף חרב נותן נשיקה.

עלטה.