עכשיו כשאני רואה שאני חוזרת לחתוך כמו בגיל 14
אז הבנתי שאני צריכה לחזור לעצמי מהר
שאני לא יכולה יותר לשקוע למטה ושלא מרשה לעצמי
החלטתי שאני לא מוכנה שהמלחמה על החיים שלי תגמר
וכן אני יכולה להתחיל לראות
את האור הקטן המבצבץ לו בקצה המנהרה
יכולתי לראות - כי מישהי הראתה לי
היא הראתה לי
שיש מישהי שדואגת לי
שבאמת אכפת לה ממני
שבאמת מקשיבה לי
שמבינה אותי
את הכאב שנמצא בלב ושלא יצא לעולם
את הפחד שתמיד יהיה לי בראש
ולמרות שאני כבר ויתרתי על עצמי
היא לא
היא שומעת את הזעקה שלי
את הזעקה שמאחורי הגמגום
והיא עדיין שומעת ומראה


So if I tell you things most important to me will
you not judge me ?Will you promise to stay?


כשהתחלתי את החיים החדשים החלטתי שאני מדחיקה את העבר
מוחקת עם טיפקס
אבל אני שכחתי שטיפקס עדיין רואים נשארת הצלקת,
שלא תגליד לעולם
וכמה שניסיתי להדחיק זה רק חיזק את הרגשות שבפנים
עד שפשוט לא יכולתי יותר
לא יכולתי לשמור את הכאב בפנים
הייתי חייבת לשחרר
לבכות - לא הצלחתי
אז שחררתי עם הסכין
וזה יצא הכאב יצא
השתחרר
השתחרר מהכלא
מהכלא שקוראים לו הגוף שלי
ונכון - זה כואב זה שורף כאשר מתקלחים במים חמים
אבל זה מקל על הכאב
אז נכון לא לתמיד
אבל לכמה זמן, לכמה שעות מרגיע
ומה עושים כשזה חוזר?
חותכים שוב
זה מאין מעגל. מעגל שכל כך קשה לשבור אותו
ואני יודעת שזה לא בסדר
אני יודעת
אבל זה עוזר
משחרר
את הכאב
את הדם
וכמה שהחתכים היו בולטים
היה יותר קל לאנשים להתעלם
ואני? כבר רגילה לזה
במשך שנתיים זעקתי לעזרה
ואף אחד לא עזר
אף לא אחד


And if I'm feeling sad
will you hold me and tell me
everything will be OK?


ואין לי כוח
תיקחו אותי מכאן
תיקחו עם הרוח לא משנה לאן
אני רוצה שהרוח תיקח לי את הנשמה
כי את הגוף שלי אני כבר לא רוצה
הוא משומש מידי, יותר מידי אנשים נגעו בי
ביקרו בו
זה לא הגוף שלי
אנשים אחרים כבר גנבו אותי והכריזו עליו בעלות
אני לא רוצה כזה גוף מטונף גוף טמא
אני אין לי שום רצון לטפל בגוף שלי
כי הרי הוא לא שלי
אז למה להשקיע בו
למה להזין אותו?
למה לי להגן עליו?
אז אני חותכת אותו, כשכואב הלב,
כי הלב הוא שלי. ולא רוצה שיכאב לי
אז כל הכאב הולך לגוף והגוף... לא שלי הוא שלהם.
ונכון שהגוף צריך להיות שלי. אתם צודקים הוא אמור להיות.
אבל הוא כבר לא שלי
ואין לי מה לעשות
לא יכולתי לעשות.
מה ילדה בגיל 6 יכולה לעשות כאשר היא כלואה בחדר קטן?
מה ילדה בגיל 6 יכולה לעשות מול אח שלה?
מה נערה בגיל 16 יכולה לעשות מול סכין?
מה נערה בגיל 16 יכולה לעשות כאשר כבר כולם אכזבו אותה?
אני את התשובה עדיין לא מצאתי
ולא יודעת אם אי פעם אמצא.

"אני רוצה להאמין שגם הנצח הוא רק חלק
אני רוצה להאמין שיש לי דרך לעצור
אני רוצה להאמין שלא אלחץ עד קצה ההדק
אני רוצה להאמין שגם המוות יעבור
אמן..."

אני לא יודעת אם אני מאמינה במילים של השיר הזה
ואני רוצה להאמין
מאוד
וכאשר אני מנסה לראות את עצמי בעתיד אני לא מצליחה
כי אין לי עתיד
אין
אני יודעת שיום יגיע
יום שבו אני לא אוכל יותר
יום שבו לא אוכל יותר לזכור הכל
יום שבו לא אוכל יותר להרגיש
יום שבו לא אוכל יותר לשמוע
יום שבו לא אוכל יותר לראות
יום שבו אני אוותר
שאני אוותר על החיים שלי

לפי מה שלמדתי מהחיים שלי
לא אני קובעת אותם
אני מרגישה שאין לי שליטה על החיים שלי או על הגוף שלי
אני מרגישה שלהם יש שליטה על הגוף שלי
אני סתם בובה בידיי יוצר
האם יש לי תקווה בחיים?
אני חושבת שתהיה לי תקווה בחיים אבל רק כאשר...
תפסיקו לרדוף אחרי
תפסיקו לצעוק עליי
תפסיקו לגעת בי
תפסיקו לנשק אותי
תפסיקו להכאיב לי
תפסיקו
דיייי
נימאס לי
נימאס לי שמאשימים אותי
נימאס לי להיות בובה לפי רצונות
נימאססס


אני רוצה להאמין שיש אור ויש צדק
אני רוצה להאמין שאת הכל אוכל לפתור


-"למה את לוקחת לי את היד?"
--"כי לא רוצה שתיגע שם"
-"אבל את תיהני... מבטיח..."
--"אבל אני לא רוצה"
-"נוו... תזרמי איתי..."
-"למה את שוב לוקחת לי את היד?"
--"כי אמרתי לך כבר מקודם שלא רוצה"
-"אוקי אז אני לא אוריד לך את המכנס את תורידי"
--"אני לא רוצה להוריד אותם"
-"תורידי אותם! את תיהני מזה תזרמי יהיה כיף"
--"אני לא רוצה"

אז הוא דחף את הגוף שלי לוחץ את הידיים שלי
נוגע בגוף שלי
מכאיב לגוף שלי
לגוף שלי
לא לי
לגוף שלי
שלי
שבעצם הוא כבר לא שלי
הוא שלו
שלהם
לא שלי.

אז מה עוד עלול לקרות
מה כבר עלול לקרות לי
וככה עצוב לחיות
ככה אסור לחיות

Sometimes I feel so exposed
like my life is out there
even when I don't want it to be


אני פשוט מלוכלכת, מזוהמת, נגועה!
לא חשוב כמה מקלחות ואמבטיות אני אעשה,
זה לא ישנה את העובדה הזאת,
לא לאורך זמן. זו רק הקלה רגעית,
הפוגה עד שהרגשת התיעוב תחזור.
לעולם אני לא אוהב את עצמי, את הילדה שהייתי.
אף פעם לא אוכל להשלים עם הגוף
שלי, תמיד אתעב אותו, את הפשעים שהוא גרר.
אף פעם לא אוכל להביט במראה
ולסלוח לי. לעולם לא אוכל להיפרד ממנו ומהמגע הנורא.
אני לא אצליח לשים אותי קודם,
כי אני לא חשובה. אף פעם לא אשכח ולכן תמיד ארגיש אשמה
לפעמים באמבטיה אני מדמיינת שאני כל כך קטנה
על מנת להישאב עם המים לביוב ולהיעלם.
אני שוב כואבת, ועצובה...


עשיתי הסכם... עם מישהי שמאוד קרובה אליי
שיודעת עליי כמעט הכל... כמעט...
שאני לא אחתוך יותר לא יודעת למה עשיתי את ההסכם הזה
אם ידעתי שיהיה לי כל כך קשה לעמוד בו
אמרתי לה שאני לא בטוחה שאני אצליח לעמוד בהסכם הזה...
היא כעסה התעצבנה ניסתה להרגיע
כן זה קשה וכן זה כואב וכן אני בוכה עכשיו
אבל אני מרגישה שאני צריכה להרחיק את כולם ממני
הם אומרים שהם אוהבים אותי ושמה שקורה לי כואב גם להם
זה בדיוק למה אני צריכה להרחיק אותם,
יש בתוכי כל כך הרבה עצב וכאב,
ולדעת שהם מרגישים חלק מזה...
אני לא מסוגלת! לא מגיע לאף אחד להרגיש ככה
ולדעת שהם מרגישים ככה בגללי? עדיף שיכעסו עליי!

נופר