אכתוב אותך אל תוך הסיפור,
אמרח אותך בפרוזה, אצבע
אותך בבלונד זוהר ובעור רך ומתוח,
צעירה בת שלושים ושתיים עם בטן מלאה ונפש גדולה,
עצמאית ואמיצה כמו שאת.

אלה הינדית או ילדה בהירת שיער בת חמש
עם נמשים חמודים על האף אולי
אכתוב אותך בשיר אלחין אותך
בפזמון חוזר, עובר ושב, כאב.

בצבעים טבעיים אצייר אותך במילותיי
הולכת יחפה על החוף ושרה,
אציב אותך בהינף עט תחת חופה
של כוכבים וירח, לובשת שמלת קיץ לבנה.

אוכל לכתוב אותך בנשיקה, הנה
אנחנו בזרועותינו, כותב דבש על גופך
ומלקק אותו מהדף בדמיוני.

איך אקרא אותך אחר-כך לא אדע, אולי
אקרע את הדפים אולי אכתוב אותך
מהתחלה כסיפור קצר שהתחיל בלילה
ונגמר, או שאגיע בשורות מהירות
לבית שבנינו, לילדים שגידלנו ואיך רקמנו חלומות
מילים בחול.

דמעות יכתימו את הדף ולא
נוכל לקרוא עוד בדיו המטושטש, כתמי קפה
כתמי שמש, כתמי זקנה וזמן
חדש כזריחת הבוקר על חולות החוף.

כמו שאת נכתבת את נקראת.
את הזמן, אני העט.