רומן שיכרי / ניתוק |
עובר עם שקט הסכין באוויר
בשאט-נפש נעלם
וכואב.
איך השמש האדומה
מסתתרת
איך כשהיא נועצת מבטיה
מאחורי גבי
איך שערותיה בא לי לתלוש
לעקור לאדמה
לרגעים אלו שאראה אותה
נחבטת באדמה
באודמה של הנפש לעבור
דרגות של שלווה מזויפת נעלמת
כמו פיסת נייר מקומט הנשרף
תחת השמש
כמו להפוך את הקלף
להפוך עולמה אותה
עם צליל המתה
לכל אורך החתך
שניה אחרי שניה
אחרי כל מבט טועה
בעט אדום
כתבתי על מצחה
עם כל הצללים
שלא הסתירו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|