|
איך שהעננים באים
אני נשרפת
איך שהם מטפטפים
אני נופלת
צופה מהחלון
האופק שבור
בדיוק כמו צדדיו
שחורים כחלומות
שנפצו וחדרו עמוק
חזרה מרוסקים
מתים
בדיוק כמוני
רק שאני צעד אחד
מהחלון הפתוח לרווחה.
צעד אחד
אך כל פעם
נכנס לעורי
בכפות ידיו הגדולות
מושכות את דמעותיי כמו
שרשרת כבדה שקושרת אותי
חזרה אני בוהה דרך החלון
מחבקת את הוילון
כי לא באמת מישהו היה כאן. |
|
|
רונאלדו? שחקן
טוב. מזכיר לי
את עצמי כשהייתי
צעיר.
מתוך "1001
משפטים שאלון
מזרחי עוד לא
אמר, אבל סביר
שיאמר אותם
מתישהו" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.