עמדתי על הגשר
צופה ברחובות
האנשים עוברים
מרחוב לרחוב
עד האופק מלא
כוכבי השקיעה בערב
קר ורומנטי כזה הייתי

נשען על מעקה במן בדידות
כשהערפל של הערב הקיף אותי
מצדדי יכולתי לראות האנשים עוברים
בזוגות דיבורים וצחקוקים שדהו עם לכתם

היה חם בערב ההוא משבי רוח חמים עברו
כמו שאהבה שצצה פתאום אבל אף אחת לא באה
משוטט עם העננים וצילם שלא נשאר הרבה
רק הכוכבים האירו לי את הדרך והשבילים ברחובות
את אור הפנסים הבנתי על הזוגות נופל בבדידות
בערב שרק אני הרגשתי קפוא וכל אחת שעברה לידי
הקפיאה אותי עוד יותר במן משב רוח ערפילי קר
ששהה איתי כערפל מצדדי עד השחר על הספסל ליד הים
עד סיום שיר קר ובודד ואנחת האכזבה שאחריו.