אני קופא
על שפת חוף הים
על הקצף הסגול של הגלים
המים צורבים אותי בלהט השמים
ענני חושך צפים סביבי
המצולות תופסות אותי
האוויר נגמר
אני צף וטובע
במפלים של החושך
להט השמיים
תולה אותי צף על המים
הרותחים
אני, פה, טובע,
הרחק משם.
המים מלטפים אותי פעם אחרונה
מציפים אותי בחשכה
פרץ השמיים הבוכים
ענני להבות עינוי
על מפלי חשכה שובים
את המים להנמס בגלי
הגבול שבין הצרחה, הסבל,
העינוי, הפרץ והריצה הרחק
למקום שאיננו קיים.
לטבוע בכל צעד וצעד
המציב את רף הצרחה
עמוק, חודר ורחוק יותר ויותר.
כאן אני יודע
עכשיו
איך זה להישרף
במים. |
