(
מרגיש אני כאב הסבל
צורח מבפנים ומרגיש את הכול עמום
ורק אני לא מוצא ורד המוצא
קט הרגע שאני מרגיש ער מהחלום
היא בעיניי בכל
מקום שאני לא לידה
כה רחוקה, כה רחוקה,
רחוק, רחוק, מה יגאל אותי מלשתוק.
הלב נתלה בלהבות געגועים אליה.
לכוד תחת האדמה
שוכב עטוף בגעגועים
כולי כבוי בהזיות
טובע
)
ורדי שתיקה עמומים לוכדים אותי בשתיקה
דוקרים אותי בכאב וסבל הלהבה העמומה בי
עטוף בגעגועים. מרגיש שאני במערבולת של
תחושות בליל גאות בים, טובע ממצוק למצולות
של תמיהה. כולי ספוג רגשות טובע שוב ושוב
בעוגן לבי, תלוי בטלאי זכרונות אליה. |
