השיר נכתב לניר סמי ז"ל, שירת בגדוד שקד של חטיבת גבעתי,
נהרג בקרב עם מחבלים ברצועת עזה. (ספטמבר 2004)

צעיר בחייך, זקיף לאהוביך,
כשדה חרוש הממתין לזריעה,
נפתחת ועטפת את הסביבה,
את שארית כוחותיך,
פיזרת בין יקיריך,
כאילו הרגשת שתפרח נפשך.

נלחמת בדרום, בתקווה לשלום,
שיחקת עם קטנים בכדור,
בעטת קדימה, אך הכדור חדר פנימה,
מחבלים חדרו למוצב,
וירו ארבעה כדורים בגב.

אבא טומן באחוזת קבר,
ובוכה על הנבר,
אימא אף פעם לא תחייה בשלווה,
לא תשלים עם חסרונך.

אנחנו המעטים, גדוד אחים בדם,
מה ההשלכות לחיי אדם?
מה היעד הסופי לשנאה?
חייל - איה אתה?

פרחים פורחים מאפרך,
כדשן אחרי סערה,
השכינה על כנפיה לקחה,
הקדם אל בוראך.

רוצים את קולך, נכחותך,
קשה לקבל את אובדנך.
אלוהים, מנסים לקבל דרכך,
לקחת חלק מפאזל של משפחה,
התמונה אינה עוד שלמה.