|
חסר אוויר, מתקשה לנשום
השירים חונקים אותי,
לא נותנים לישון
המחשבות מתרוצצות אי שם
ניסיתי לתפוס אבל לשווא
הדברים שאמרת, פקחו לי את העיניים
כמה בכיתי באותו הלילה
אבל ידעתי שאהיה בסדר למחרת
למדתי להרכיב את החלקים בחזרה לבד, לאט
השיר הזה מוקדש לך
אבל אני אשאיר את הסוד בין השורות
כי אתה אף פעם לא תדע
שהשיר הזה מוקדש לך
כי כל מה שקרה לי לאחרונה
קרה באשמתך
תודה, לך.
ואתה חושב,
מה לה ולי
מיקומה של ילדה קטנה לא לצדי
ולמרות זאת
הצלחת להפנט אותי
מבטיחה לך
אני רוצה שתישאר
גם אם רק כשאליה
והזמן ממשיך לטוס
אנשים רצים בחוץ
אבל רק אותך אני רואה
ואני פה עומדת
אבודה
לך מחכה.
השיר הזה מוקדש לך
אבל אני אשאיר את הסוד בין השורות
כי אתה אף פעם לא תדע
השיר הזה מוקדש לך
כי כל מה שקרה לי לאחרונה
קרה באשמתך
תודה, לך. |
|
|
אתם מכירים את
זה שלפעמים,
בשעות הקטנות של
הלילה, אתם
בוהים באוויר
(או בדף האחורי)
ופתאום יוצאת
לכם איזה מחשבה
ממש מקורית כזאת
שעוד לא היתה אף
פעם בסלוגן
ומגיע לה פרס
פוליצר לפחות?
אתם מכירים את
זה שאח"כ אתם
לוחצים בהתרגשות
"שלח לחמך",
מחכים שעה,
מחכים שעתיים,
מחכים שנתיים
והסלוגן לא
פורסם?
איזה דיכאון זה,
אה?
פרציפלוכה מחפשת
משמעות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.