לא רוצה להמשיך לצעוק...
אני לא מסתכל על הכל בצורה המעוינת
וגם לא בדרך ללא מוצא.
אני סתם חושב לי
מחשבות שנחשבו כבר

"איזה כיף לי לשוטט"
מצהל לעצמו סוס הבר
בן ה37 בשעה שהביט בשקיעה
השוקעת אל תוך אגמי ויקטוריה
שמשקים את כל יצורי אפריקה
גופו השחרחר מבריק וטרי
ורגליו מיוזעות מעוד יום של ריצה.

"כמה שהיא יפה"
מרתק את עצמו בן האיכר
בן ה-27 בשעה שעברה לידו הנסיכה
בת המלך של העיר פומפיי
כמה שעות לפני שהתפרץ הר הגעש
ידיו מחזיקות אלומות חיטה
שנקטפו בשעות הצהריים החמימות.

"אני יכול לפתור את זה"
מנחש גדליהו המולך הטרי
בן ה-57 בשעה שהוטלה עליו משימה
לגבות מסים מתושביו החדשים
ולהעבירם למנהיג האימפריה העכשווית.
מצחו מתמתח ומתכווץ בהתקף של אלתור
ודינו נחרץ בדלת שליד.

"מי מו מה, אחי מה אמרת הרגע?"
מגהק בנירווניות הפריק מהרחוב
בן ה-17 לאחר ששאף שני ראשים
של חומר שדומה למשטחי האצטדיון
שמוחק לאנשים תאי זיכרון מהמוח.
כרגע הוא לא זוכר מה אמרתי
בעצם גם אתם לא
אז איך אני אזכור אתכם?
ואתם תזכרו אותי?