מוצאת עצמי מתגעגעת,
אליך.

אני יושבת,
בודקת מדי פעם באתר שלה,
לראות האם היא מדברת על פרידה.
רושמת את שמך על דפי האינטרנט,
אולי פתחת בלוג,
אולי כתבת שיר,
והזכרת בו אותי - רק כי אני חסרה לך
כי הלב שלך כואב,
כי הדמעה כבר מאיימת.

רוב הזמן חיי אותם חיים,
אני שותה אותם בשקיקה,
בלי לחשוב, בלי לעצור,
בלי להתגעגע אליך.
כבר עברתי כברת דרך בלעדיך,
אך אתה כמו צל חולף,
מעיב לעתים על שדותיי.

ילדתי כבר בת שבעה חודשים,
היא לא תכיר אותך.
ילדתי כבר כמעט הולכת,
היא לא תדע עליך.
ילדתי כבר מדברת,
היא לא תשמע סיפורים עליך.
ילדתי, בשר מבשרי,
לא תכיר את חברי הטוב,
האחד, שהלך לצדי בכל הרגעים
הקטנים כגדולים.

היא לא תכיר
ואתה לא תדע,
ששוב ישבתי וחיפשתי אותך.

לאחד שהלך, בלי לחשוב פעמיים.