להתעורר
מהסיוט הזה,
הלוואי שיגמר.
כבוי,
שבוי,
בתוך חיים.
חולם
ושום דבר לא מתגשם,
כלוא
וכבר כמעט שלא נושם.

אם היית יודעת
כמה זה קשה
לנסות לשכוח
משהו שאתה לא רוצה,
אבל חייב
חייב.

להאבד,
בתוך שיח של ורדים
ולא אכפת מהקוצים,
אולי יפתחו האזיקים
אולי השמש תזרח
אולי יהיה מי שיעיר
שיקים ויחבק,
שהכל כבר יפסק.

אם היית יודעת
כמה זה כואב
להסתכל בתמונות
ולפצוע את הלב
בכוונה
בכוונה.

בורח,
ואולי כבר מנסה לשכוח
את כל מה שאסור.
מודה,
אני שבור.
עכשיו אני רואה
את כל מה
שהייתי
וכמה שבכיתי,
ועכשיו כבר אי אפשר.

אם היית יודעת
כמה זה מדכא
להיזכר בשפתיים
ולדעת שזה לא יקרה
עוד לעולם
לעולם.

מהכל נמאס
את הראש לדפוק בקיר,
ולברוח מהעיר
מלאת הזיכרונות
הזאת.
עכשיו העננים,
מזילים דמעות
כי בא להם לבכות,
על האהבות שלנו.