[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








להתעורר
מהסיוט הזה,
הלוואי שיגמר.
כבוי,
שבוי,
בתוך חיים.
חולם
ושום דבר לא מתגשם,
כלוא
וכבר כמעט שלא נושם.

אם היית יודעת
כמה זה קשה
לנסות לשכוח
משהו שאתה לא רוצה,
אבל חייב
חייב.


להאבד,
בתוך שיח של ורדים
ולא אכפת מהקוצים,
אולי יפתחו האזיקים
אולי השמש תזרח
אולי יהיה מי שיעיר
שיקים ויחבק,
שהכל כבר יפסק.

אם היית יודעת
כמה זה כואב
להסתכל בתמונות
ולפצוע את הלב
בכוונה
בכוונה.


בורח,
ואולי כבר מנסה לשכוח
את כל מה שאסור.
מודה,
אני שבור.
עכשיו אני רואה
את כל מה
שהייתי
וכמה שבכיתי,
ועכשיו כבר אי אפשר.

אם היית יודעת
כמה זה מדכא
להיזכר בשפתיים
ולדעת שזה לא יקרה
עוד לעולם
לעולם.


מהכל נמאס
את הראש לדפוק בקיר,
ולברוח מהעיר
מלאת הזיכרונות
הזאת.
עכשיו העננים,
מזילים דמעות
כי בא להם לבכות,
על האהבות שלנו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
למה הסלוגנים לא
מסווגים כמו
יצירות?
כלומר:
מצחיק
דרמתי
אורבן גורנישט
אגומנייק
וכדו'...



ערד עזמוביץ
בעוד סיבה למה
הוא לא כותב
יצירות.


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/9/07 5:09
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אנטואן א. פלרי

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה