הגיע הזמן
להוציא את הלב
מהבור שבו קברתי אותו
כי מאז שפגשתי בך
אני מרגיש
שהוא התעורר
וחזר לפעום
כמו בעבר.
כנראה שעינייך
החיו אותו
והגיע הזמן
למשות אותו
מהאדמה הקרה
ולהתחיל לחיות
כמו שתמיד רצינו.
הגיע הזמן
להוציא את הלב
מהבור שבו קברתי אותו.
אני זוכר שפעם
הוא פעם
עמוק בתוך החזה,
בין הצלעות.
הוא פעם
והציף את הגוף כולו בחום,
הרגשתי חי.
אך מאז ננעץ אותו פגיון
צינת הפלדה
מלאה אותי בקור
ותחת יריעת הגשם
הלכתי לקבור
את אותה קופסה של רגש
שנהגה לפעום.
עכשיו בגללך
אני לא צריך אותה יותר,
משתחל אל המיטה
אל מצעים קרים,
חוסה בין כנפיהם
של מלאכים ושל דמעות
נשאב אל חלומות,
מתחמק מהחיים
מעדיף לשכוח
אך לא מצליח
להלחם בזיכרון
של אותן עיניים
מגרשות ללא סיבה,
אומרות לי שאין להן צורך
בלב פועם זה,
שאין צורך בי
בתוך חייהן.
ולכן, אם לאותן עיניים
אין צורך בפעימות
מוטב שיכבה.
כך הלכתי לקבור אותו
על צלע הר
בפרדסו של השכן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.