שחררי ושעטי!
פרסי כנפיים, פרסי בשר אדום ומזגי
הדם, חם כיין הנשפך על אדמת מדבר בוהקת. זו הזדמנות אחרונה,
את קולטת? הנך חד פעמית, כוס קלקר מעוכה... מושלכת בפינת
הכביש, ווושט!
לעולם - טיפשונת עלובה, לעולם לא תוכלי לקלוט דבר לבד מעותק
חיוור של תקוותייך, הזויות, ניגרות דרך חורים זעירים בראשך
{המתרופף}, לאורך סדקים כה עדינים, עד שאין איש רואה אותם
מלבדך {הם מתרבים מיום ליום. הם קיימים שם מהרגע שבו הגחת
לאוויר העולם}.
הטיפות, זעירות, זולגות בחשאי - באטיות מוציאה מן הדעת, עוטפות
ראשך כשמיכת סתיו לחה.
עין אדם אינה רואה ואין אדם אחד בעולמך שצופה בהן ניגרות
מתוך מוחך בבהירות, תוך עונג מטורף, כפי שאת חוזה.
האין אלה תעתועי גסיסתך שהחלה עם נשימתך העוברית הראשונה, שם
כבר נקבע מסלול ימיך?
שעטי באהבה במסלול היחיד, המיועד רק לך. שאפי. בלעי את הבשר
שירקיב, את הדם, ריחני וחם כיין, עד לרגע האחרון, נחשק |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.