הטמפרטורה יורדת לה רואים את האדים
מהנשימה החמה, טעונת הכאבים.
התרמוסטט כובה בכוונת תחילה
לא רציתי אך אלה פני הדברים.

אני בונה לי חומה. חומה מקוביות.
קוביות נהדרות, קוביות קרות.
המפה נפרשת, אני תופס פיקוד.
מתחיל להיות קר פה, אני הולך למות.

עוד שורה ועוד שורה, החומה גדלה לה,
הוא אינו שמח ואינו עצוב.
לכן הוא נבחר. הוא הוא גנרל נפלא לא?
ואילו אני שוטה עלוב.

אני כבר לא יכול לראות את הבחוץ
רק שביב של אור נכנס אל כלאי.
אני מפחד אבל זה מה שנחוץ.
אני חלש, זה היה חטאי.

זהו, אני אטום לגמרי. פועם לי מבפנים.
אין לי גישה החוצה אל הקיץ החמים.
כבר לא קר לי, להציל אותי כבר מאוחר
אבל זה לא משנה לי, אני לא מרגיש יותר דבר.