מה נסגר איתנו? "כלום" זאת התשובה הראשונה שעולה לי לראש.
ואם נרד לעומק העניין ונבחן את השברים מקרוב נמצא שם כעס,
בדידות אבל בעיקר אכזבה.
האמת שאני מאוכזבת יותר מהעובדה שאתה זה שאמר לנו "דיי" ולא
אני.
במשך חודשיים הייתי מאוכזבת ממך, ולא אמרתי לך אפילו רבע ממה
שעבר לי בראש.
לא אמרתי לך שחשבתי על אחר,
לא אמרתי לך עד כמה פגעת בי,
לא אמרתי לך כמה מוזנחת הרגשתי מצדך,
לא אמרתי כמה אתה מאכזב אותי.
זה לא סוד. גם אתה יודע שאתה לא הבחור שהתאהבתי בו. זה שהרים
אותי מהרצפה, זה שאהב, זה שהעריך וזה שאמר תודה לאלוהים על כל
רגע שהיה לנו יחד. זוכר שהייתי בוכה כל מוצ"ש שהיית מארגן
דברים בשביל לחזור לעוד שבועיים בבסיס? האמת שאני שכחתי לרגע.
שכחתי שהייתי כזאת ושכחתי כמה אהבתי אותך.
בסופו של דבר היו לנו רגעים יפים, התחלה יפה, וכרגע הם זכרונות
יפים שצובטים לי בחזה.
אני לא אוהבת אותך יותר, אבל ריסקת אותי. כל מה שאני רוצה זה
שתדע. תדע שלמרות שאני הרמתי ידיים עלינו הרבה לפנייך אתה הוא
זה שבחר לסיים. כי לך זה לא מסתדר. אני הבנתי מזמן שזה לא
מסתדר לך. העובדה שלא הוצאת עליי שקל בשנה שלנו, וגם לא דקה של
מחשבה, העובדה שלקחת אותי כמובן מאליו, העובדה שהדבר האינטימי
היחיד שנשאר לנו היה סקס, כל אלו הראו לי שזה לא מסתדר לך. אתה
כבר לא אהבת אותי. אתה התרגלת אליי. וכואב לי להגיד את זה, אבל
ככה אני מרגישה. אלו רגשות שבכוח אני בחרתי להדחיק. שלא יכאב.

זה לא פייר מצידי להאשים רק אותך. גם אני אשמה. אני שתקתי.
שהאשמת אותי שאני היחידה שעליה אתה מוציא את הזמן החופשי שלך,
שאני מרחיקה אותך מחברים שלך, שאתה לא רואה את המשפחה שלך
בגללי, שאני דורשת יותר מדיי- על הכל שתקתי. שלא היה לך כוח
לעשות כלום למרות שהתחננתי, שסיפרתי לך מה מפריע לי ובדרך פלא
סובבת הכל חזרה אליי- התנצלתי ושתקתי. אני אשמה. הפסיק להיות
לי איכפת אז שתקתי. כמו שהשתמשת בי, השתמשתי בך. מילאת אותי
בביטחון וסיפקת משענת. גם כשהיא לא תפקדה כמו בעבר. פחדתי
לשחרר אותך, פחדתי להרים ידיים. השלתי את עצמי שנחזור להיות
כמו פעם.
ואתה... אתה מיצית אותי. ועכשיו אתה תמשיך הלאה. חופשי ומאושר.
אני נשארתי כאן עם אגו מרוסק, אכזבה ענקית ובעיקר חרטה. אני
מתחרטת ששתקתי ועכשיו אני צועקת. אני מצטערת שסלחתי לך על הכל
עוד לפני שבכלל התנצלת. אני מתחרטת על כל אותם רגעים ששנאתי
אותך ושנאתי אותנו ופשוט נתתי לזה להמשיך.
אני שונאת אותי שנתתי לך לסיים אותנו.
ואתה יודע מה, אני בוחרת לא לדבר איתך לא בגלל הקושי, ולא בגלל
הגעגועים שגוברים עליי. רק בגלל האדישות שלך, זאת היא שהורגת
אותי. האדישות שהפכה את האגו שלי לאוויר.