דקה ועוד דקה מתבזבזות לי מחיי,
אני מתבוננת בכמיהה במולקולות האושר
אשר מסתחררות בפניי,
חלקיקים ננסיים של פאזל מזערי של סיפוק פנימי,
שלא הצלחתי להרכיב,
כשלתי מול עצמי...
פיתרון התעלומה לא מצטיירת במוחי,
את היעד הסופי עוד לא הרכבתי בראשי,
מחשבותיי נודדות במרחבים זרים,
וברעב עז טורפות את התקוות,
את פירורי השמחה,
את התשוקה לחיים...
ודרכי המשונה מתפתלת,
והשמש מרום רקיע מגחכת,
את הרי הכישלונות הזרועות בטענות
היא חושפת,
מלטפת...
ושוב דקה ועוד דקה מתבזבזות לי מחיי
ואני בוהה בפאזל מפורק
של חלקיקי הרוגע ושלוות רוחי
שלהרכיבו שואפת כל ימיי...