ואם פתאום הכל יהרס
ולעולם לא יהיה שוב מושלם
ואני לא מדברת רק על מערכת יחסים שכרגע אני בקושי זוכרת מה זה
אלא על ההרגשה הטובה שיש לי,החמימות הנעימה הזו בפנים

ואולי אני קצת מתגעגעת לשטויות הקטנות
אבל לא לנשיקות או לסקס
לשינה בכפיות,לחיבוקים הארוכים ולמבטים החודרים
אז נכון שעברו רק כמה ימים מהפעם האחרונה שישנתי בכפיות
ונכון שעברו רק כמה שעות מהחיבוק דוב האחרון שקיבלתי
אבל זה לא אותו דבר,
זה לא אותו דבר לדעת שהבנאדם שישן איתך או מחבק אותך הוא שלך,
רק שלך.

גם פרפרים בבטן,את זה זה אין הרבה זמן
אבל הייתה לי את האפשרות אותו ערב בפאב
זה היה "עכשיו או לעולם לא" וכנראה שהעדפתי את הלעולם לא,
העדפתי להתרחק ולא להזדחל מתחת לידיים שלו ולשחזר ימים טובים.

ובעצם,אולי יש פרפרים בבטן אבל אני מעדיפה להתעלם
וזה לא מתאים כל הסיטואציה הזו,
כל פעם מחדש אני רוצה לדפוק את הראש בקיר
ומכאן כבר אין לאן ללכת,אי אפשר לרדת אבל גם אי אפשר לעלות
כי זה לא פייר,לא כלפיי ובטח שלא כלפיו.

והמציאות מכה בי
וזה לא מתאים,לא יפה ולא מוסרי
אני לא נותנת לו להתקרב,או לעצמי.

          אני מתגעגעת לעצמי,
          לעצמי שהייתי לפני 3 שנים
          לאותה אחת שלא חיפשה אהבה בכל חור כי הייתה לה אחת
          זאת שהייתה מאוהבת מעל הראש ושמה זין על כל העולם.