אני יושבת על הספה, איתן הולך אל המטבח, בדרך הוא אומר לי
שתיים גדושות סוכר קפה אחד וקצת חלב, וזה יוצא לו בדיוק-בדיוק
כמו שאני אוהבת וזה טעים ואני נהנית.
בחדר הסמוך שוכב האחיין שלו מזפזף... עכשיו הוא גר איתו,
והחברה של האחיין שלו מנגבת את האבק, משליטה קצת סדר פה וקצת
סדר שם.
שני הכלבים יושבים שקטים בפינת החדר, עצובים, חכמים, הם לא
מפריעים, מודעים למצב.
איתן, אני אומרת לו, מחר יש לי יום הולדת ואין לי עם מי ללכת
אתה רוצה לבוא איתי מחר להסתלבט במרפסת השמש של מלון ...בחוף?

חופשי חופשי על הבר אני צוחקת, אני נכנסת בחינם,
קודם כל מזל טוב מתוקה שלי הוא עונה לי, שיהיה הרבה מזל טוב,
ולא! אין לי כוח ובעיקר אין לי תיאבון ואין לי חשק.
מילקשייק וקצפת? נו איתן, מול הים, אני מנסה לפתות אותו
ומשתדלת.
לא מתוקה, אולי פעם אחרת הוא אומר ונשכב לידי מקופל מכאב
בתנוחת עובר.
אם הוא לא היה חולה היה אפשר לחשוב שהוא תינוק מתוק שכזה.
איתן חולה בסרטן.
הוא מנסה לשדר אופטימיות, אבל כבר לא הרבה, הסרטן חזר שוב בפעם
השלישית והוא כבר מורגל לסבול ומורגל להבין הרבה דברים שאני לא
רוצה להבין ולהאמין שישנם כאלה.

אני לוגמת מכוס הקפה שלי לגימה קטנה ולא מעיזה להוציא את
החפיסה מהתיק...
איתן שולף מהכיס שלו מתיישב ומדליק.
איתן עוזר לי להתמודד עם מחלות קשות וסופניות ועם המוות בפרט,
והוא מספר לי כל פעם קצת ועוד קצת ועוד קצת, איך שזה התחיל ומה
שהוא עבר ועד היום ומה שהוא כבר מתאר לעצמו שיהיה מחר...
וגם שאמא שלו היתה אישה מדהימה ורופאה מעולה, מנהלת מחלקה בבית
חולים, אחד הטובים. זה היה מזמן, והוא היה יותר צעיר ולקח לו
יותר זמן להבין... אבל הוא זוכר הכל כאילו זה היה היום. והוא
מעריץ אותה מאוד מאוד.

אמא שלו היתה אישה אסטרסיבית ובמחלקה שלה הכל דפק כמו שצריך,
במיוחד היא היתה דואגת שהחולים ירגישו יותר טוב מהבית, שהמקום
יהיה נקי ומצוחצח ושהם יקבלו את כל הדרוש ואת כל הנחוץ בזמן
השהייה שלהם שם. ובעיקר היא דאגה להגיד את האמת ולעזור להם
להתמודד עם מחלות קשות סופניות ועם המוות בפרט.
עד שהיא חלתה.
אמא שלו הלכה בסטייל, הוא מספר לי.
מכיוון שהיא היתה רופאה מעולה היא ידעה ויכלה לבחור איך בדיוק
היא תראה ביום הזה, ואיך שהיא נראתה חבל על הזמן והוא מספר לי
בפרטי פרטים כל מה שהיא עשתה לקראת... ורק אחרי שנגמר הכל הוא
שחזר והבין, באיזה חדר ובאיזה דרך ובאיזה יום יהיה עליה להיפרד
וזה מה שהיא עשתה.

גם איתן רוצה למות בסטייל אבל הוא לא רופא והוא לא יודע מתי
ואם כבר יוכל להתארגן, לכן הוא השאיר צוואה מפורשת ומפורטת על
איך ומתי, הוא לא מוכן לסבול יותר ממה שהוא כבר סבל.
רק צוואה אצל עורך דין, הוא מספר לי, שהכל יהיה מוכן.
אני מקשיבה לאיתן והעולם מתפוצץ לי בפנים ושורף לי מבפנים ואני
לא יודעת איך לכבות את הבערה המתלקחת.
ואני לא יודעת מה לעשות ומה להגיד ואיך לעזור לו ואיך לעזור
לעצמי.

איתן עוזר לי להתמודד עם מצבים שלא התמודדתי איתם אף פעם ושאף
פעם אני לא אדע להתמודד, כמו מחלות קשות וסופניות או מוות
בפרט.
עכשיו אני לא ישנה טוב בלילות, ואני מפחדת כל כך שאיתן ימות,
או פתאום או מתוזמן או בסטייל,  אני לא רוצה שהוא ימות עכשיו,
אני לא רוצה שהוא ימות בכלל!
אני לא יודעת אם הספקתי כבר ללמוד ממנו איך להתמודד...
וחוץ מזה שהוא כבר יודע איך להכין לי את הקפה בדיוק-בדיוק כמו
שטעים לי. כמו שאני אוהבת ואני נהנית.
לא כולם יודעים...