כל-כך עצוב לחכות בצד,
ליד דלת עץ ישנה.
היא חורקת.
היא נפתחת.
היא נסגרת.
כל-כך עצוב לחכות
כאן
בצד,
כשכולם,
זוגות זוגות,
נאספים לקראתה.
ידיים אוחזות
המרחק
שבין לבין
מהודק
באלפי סיכות.
תפורים
אחד
לשנייה.
להיעמד
הרגל
לחייך
לחכות.
מבול
עומד
לרדת
ואין
מנוס. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.