יבש הנחל, נחרצה אדמתו,
גדותיו התלולים יבשה עלוותם.
גשר העץ, שכבדה זקנתו,
התמוטט והפריד בין אדם לאדם.

על גדתו האחת כלה צעירה,
אהובה לא חזר מליל מרורים.
ואם צעירה שלילדתה כה ציפתה,
ידעה כי תחווה שוב ליל שימורים.

על גדתו האחרת זקני העדה,
פתרון יחפשו לזאת ולזאת.
איכה יחברו בין אם לביתה,
ואיך ישיבו לכלה את אישה.

חלפו הימים והלבין שערם
של זקני העדה, ונשים עגומות.
אך גשר העץ עדיין לא קם,
ועדיין לא שבו בנים לגבולם.

כי משל זה השיר לקרת כולה,
גשר העץ לא ישרוד לו עד כלות.
אך גם אם ערוץ הנחל חרב,
גשר פלדה ינצרנו עד בלות.

ולמען החזר הבת אל אימה,
וכדי להשיב לכלה אהובה,
לא די בחכמת זקני העדה,
אלא יש לנסוך בלבם אהבה.