ביום רביעי חזר הדיכאון
אז הלכתי להיפגש עם ג'יימסון
על שפת נהר רגוע בצפון,
שם היבטנו בכוכב הזהוב
בלי שום מטרה ברורה.
הנהר הביט בנו בעצב
כי הוא ידע שמשהו לא טוב קורה,
הכוכב רצה שזה דווקא ימשיך
וג'יימסון בכלל היה מבסוט.
שום דבר לא היה נראה לי משונה
ולא הבנתי ממה הנהר כל כך לחוץ,
פתאום הוא התנפל עלי עם רעש גלים שכזה
ואפילו לא נעלבתי וגם המשכנו לצחוק
ואז שלא היה כבר ג'יימסון,
לאט התחלתי לי לבכות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.