זה היה יום שמיני.
ישבתי לתומי במטבח ובדקתי את 3 האימיילים שלי בלופ.
תומי היה בצפון.
סבתי זכרונה לברכה, נכנסה למטבח והכינה קפה.
אמרתי לה "זכרונה, מה צופה לנו העתיד?"
היא לא ענתה לי, ואמרה "תשמע, מי יודע?
דיברתי היום עם החזאי בטלוויזיה, והוא אמר שיהיה מעונב חלקית.
אבל כששאלתי אותו תכלס, אם לצאת לטיול - הוא לא ענה.
אחרי 10 דקות הוא נזכר להגיד שלא קוראים לו תכלס"

איציק ודרורה, שני זרים, נכנסו למטבח והדליקו מדורה.
הם הוציאו בקבוק קולה מהמקרר ובקבוק ספרייט מהמחמם ושתו מים.
גלאי העשן התחיל לצפצף בקולי קולות אז הם כיבו את המים.
לסוללה של הגלאי נמאס בשלב כלשהו אז היא עברה לקול קולות, ואז
לשום קולות.
איציק שתה את הקולה, מה שלא השאיר בכלל קולות בחדר.
דרורה לא יכלה לעבוד בשקט הזה אז היא התחילה לצפצף.
איציק הוציא לה את הבטרייה, ובדיוק נזכר שהיא סולארית,
אז הוא חשב שהוא כבר ישים לה סולר כבר בהזדמנות. הוא צדק.

ברכה נכנסה למטבח וביקשה 3 כוסות קפה הפוך.
זה נשמע משהו כמו "קפה כוסות שלושה בבקשה לי תן"
אבל עם מבטא של חללית.
איציק ודרורה הבינו שהגיע הזמן לזוז אז הם כוונו את השעון 10
דקות אחורה.
10 דקות לאחר מכן, בחוץ כבר היתה שנה מעוברת.
איציק ודרורה המריאו בברכה לעבר מטבחים רחוקים, ורק אני
וזכרונה עמדנו המומים על המלחייה.
זכרונה רצה לטלוויזיה ונתקלה ברדיו.
היא צלצלה לאינטרנט כדי לראות אם אומרים משהו באינטרקום על
חייזרים.
לפתע שמעתי אותה שואגת מול הטלוויזיה "חייזרים! חייזרים! "
רצתי לסלון וכשלא ראיתי אף אחד נזכרתי שהטלוויזיה בחדר שינה.
הסברתי לה שבלי סודות היא תוכנית חינוכית, ושהיא לא יכולה
להיות רגועה.

כעבור שעה לא קרה כלום, אבל בדיוק 13 דקות אחר כך לא קרה שום
דבר.
עד היום כל פעם שאני שומע את המלה חתול.